אזרחי ישראל,
בשבוע החולף עם ביקורו בישראל של מזכיר
המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, נעשו ניסיונות כנים לחדש את המו"מ בין מדינת
ישראל לרשות הפלסטינית.
מזה חמש שנים שאנו נמצאים בקיפאון מדיני –
שלא בהכרח באשמתנו. ממשלת ישראל הוכיחה לאורך כל השנים, שהיא חפצה בדרך השלום בעוד
ההנהגה הפלסטינית לא עשתה מספיק אל מול ארגוני הטרור בשטחה, ולא ביצעה מהלכים
מרחיקי לכת כמצופה מפרטנר השואף לשלום אמת ובר קיימא.
אני מברך את שאיפתו של מזכיר המדינה קרי,
לקידום השלום במזרח התיכון. עלינו להעריך רבות את דאגתו לאזרחי ישראל ולמדינתנו –
השלום, הוא אינטרס ישראלי בראש ובראשונה, שאיש לא יחשוב אחרת. הוא טוב לביטחון,
הוא נכון לילדינו, הוא יעיל לכלכלה.
למרבה הצער, עושה רושם כי התסבוכת הפוליטית
בתוך הרשות הפלסטינית מקשה מאוד על נטילת מושכות השלום בידיי מי מההנהגה הקיימת
בצד השני. דרישות בלתי סבירות דוגמת שחרור אסירים הוצבו כתנאי לחידוש המשא ומתן
לשלום. לעולם לא שיחררה מדינת ישראל אסירים רוצחים כדי שידברו איתה שלום. היה זה
מהלך של מחווה עבור התקדמות במגעים, וכך זה גם צריך להישאר.
סוגיית שחרור אסירים ביטחוניים אשר אחראים
לרצח אזרחים ישראליים היא סוגיה קשה, רגישה וכואבת. ניתן בהחלט להתווכח עליה. יש
שלא יסכימו עימה. אני חושב שאין יקר יותר ממחיר השלום, ומי ששואף לו צריך להיות
מוכן לפדות צ'קים מאוד כבדים. לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, התמודדנו היטב
עם מהלכים דוגמת שחרור אסירים. בטחוננו לא נפגע, יכולתנו הצבאית רק הלכה והשתכללה.
נכון יהיה, בבוא העת, לשקול שחרור אסירים פלסטיניים כנגד מהלכים רציניים, מעמיקים
ואשר מקדמים את תהליך השלום מצד ההנהגה הפלסטינית. אך כאמור, כל זה יהיה רלבנטי רק
לאחר חידוש השיחות ולא לפני כן.
דרישה נוספת שאף פורסמה עסקה בהקפאת
הבנייה בהתנחלויות. אמרתי זאת גם בעבר; את הסוף של התהליך כולנו מסכימים איך הוא
נראה והיכן הוא נמצא – שתי מדינות לשני העמים. גם ברור כי גושי ההתיישבות הגדולים
דוגמת מעלה אדומים ואריאל, יהיו חלק ממדינת ישראל גם תחת הסכם שלום עם הפלסטינים.
שם, הקפאת הבנייה איננה דרישה לגיטימית.
יחד עם זאת, על מדינת ישראל לשקול בחיוב
את הקפאת הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון – דבר שעמדנו בו גם בעבר, וזאת בתנאי
שההנהגה הפלסטינית תביא לידי ביטוי כוונות רציניות בעת חידוש המגעים לשלום. כך
שהדרישה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות היא איננה דרישה מכשילה מצד הפלסטינים, אך
בהיעדר הצגת כוונה ממשית לחדש את המגעים, גם היא לא ממש רלוונטית.
אזרחי ישראל,
כולנו עוקבים בדריכות אחר המתרחש במצרים
בימים האחרונים. התקוממות נוספת של העם המצרי כנגד ההנהגה שרק לפני שנה נבחרה. לא
ניכנס לענייניה הפנימיים של מצרים, אך אם נעיף מבט גם צפונה למתרחש בסוריה, נסיק
מהר מאוד את המסקנה שהעולם הערבי נמצא בעיצומו של שינוי תפישתי. העולם הערבי צמא
לשינוי מהותי בהתנהלות היומיומית. הצעירים בו רוצים חברה משגשגת, חדשנית יותר,
הניצבת בשורה אחת עם המערב. לא עוד למשטרים אשר משאירים את החברה המוסלמית במקום,
בהתנהלות שאיננה תואמת את המאה העשרים ואחת.
אין לי כל ספק, שהעם הפלסטיני צופה בקנאה
רבה אחר המתרחש בדמשק ובקהיר. כוחם של אזרחי סוריה ומצרים בהתקוממות כנגד ההנהגה
שלא קידמה את רמת החיים שלהם, הוא כוח שהעם
הפלסטיני שואף לו. כבר עשרות שנים שההנהגה הפלסטינית איננה משפרת את תנאי המחייה
של בני עמם. העוני המחפיר, המחסור בתשתיות, חוסר ההתקדמות לשלום, אי יצירת מקומות
עבודה – האם אנו באמת חושבים שמשפחה פלסטינית פשוטה באמת מתעניינת בכמה ישראלים
ייפגעו מירי טילי קסאם? יותר חשוב לה להביא פרנסה ומזון לביתם. וכל עוד ההנהגה
הפלסטינית תדבוק בדרך הטרור ולא תסיר את הכפפה ותחבור לערוץ הידברות רציני ומעמיק
מול מדינת ישראל – לא יהיה שיפור באיכות החיים של הפלסטיני הפשוט.
לסיכום, הליך השלום שלא ממומש אל מול
הפלסטינים מזה עשרות שנים של סכסוך עקוב מדם לאור אכזבות רבות ונשנות, הוא איננו
מקרה אבוד. אל לנו לחשוב כך. אל לנו להרים ידיים. מקור החמצן לחיים טובים יותר
במזרח התיכון מצוי במגעים מדיניים בין הצדדים, בחתירה לשלום בר קיימא אשר יבטיח
יציבות ביטחונית, פריחה כלכלית ועתיד טוב יותר לדורות הבאים. ההפסד לצד ניסיונות
חידוש המגעים בדמות אכזבה, עדיף על פני שפיכות דמים אלימה וכואבת עבור שני הצדדים.
את השאיפה לשלום לעולם לא נאבד – כי אם נאבד אותה, ייעלמו חלומותינו לעתיד נכון
יותר, טוב יותר ובטוח יותר לדורות הבאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
