אזרחי
ישראל,
17
שנה התנהלה פרשת ליברמן בין חדרי החקירות דרך שלב ההחלטה להגיש כתב אישום ועד קו
הסיום אתמול, בבית המשפט, שם נמצא זכאי.
מדינת
ישראל היא מדינה שבה שלטון החוק מנחה אותנו, ועל כן יש לכבד את הכרעת בית המשפט גם
אם היא מעוררת תהיות ושאלות רבות.
יחד
עם זאת, ריבוי סימני השאלה המתנוססים מעל פרשת ליברמן מחייבת אותנו לא להרפות
בביקורת, ולדרוש מהגורמים הרלבנטיים לתת דין וחשבון ואם צריך, גם לשאת באחריות
אישית.
אזרחי
ישראל יכולים להיות גאים בחברה שבה נבחרי הציבור אינם מעל החוק. העובדה כי נבחרי
ציבור רבים מוצאים עצמם על ספסל הנאשמים בבית המשפט, מלמדת כי לפרקליטות המדינה יש
את האומץ הנדרש כדי להוריד את הפוליטיקאים אל הקרקע, להיות שווים בין שווים בעיניי
החברה לה הם משתייכים.
אך
כשם שקיימת ציפייה מנבחרי ציבור לשאת באחריות כאשר דרכם המוסרית או המקצועית כשלה,
כך מן הראוי שתהיה דרישה זהה גם מגורמים משפטיים במגזר הציבורי, ששיקול הדעת שלהם
נכשל במבחן התוצאה כאשר אחרי ניהול תיק חקירה ומשפט כנגד נבחר ציבור כזה או אחר,
מתרסק לרסיסים על ידי חבר השופטים.
כך
לדוגמא, מן הראוי יהיה שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, יתפטר מתפקידו.
כישלונו בניהול תיק ליברמן הוא ללא עוררין.
ויינשטיין
כשל בעבר מוסרית ואתית כאשר בביתו נתפסה ע"י רשות ההגירה עובדת זרה בניגוד
לחוק. מי שאמור להיות המצפן האנושי לחוקי המדינה ושומר הסף שלהם סביב שולחן
הממשלה, נהג בחוסר אחריות וחסרת כל מצפון ויושרה, כאשר התעלם מהחוק באופן ברור
כשהעסיק בביתו עובדת ללא היתר. כבר אז סברתי, כי ויינשטיין נכשל מוסרית בתפקידו
וראוי היה שהתפטר בזמנו בצל הפרשה ההיא.
אך
כעת, יממה לאחר שזוכה מכל אשמה חה"כ ליברמן, מי שבחר איזה תיק להגיש בו כתב
אישום כנגד ליברמן לבית המשפט מתוך תחזית כי בתיק זה יורשע, היה ויינשטיין, שכאמור
תחזיתו נכשלה כישלון נחרץ.
כעת
ויינשטיין מתכבד בציון "נכשל" נוסף בתעודה שלו – במקצועיות.