ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

ביום הזה בו אנו מציינים את יום השואה
הבינלאומי, אין סמלי מכך כי רשתות התקשורת הזרות מעסיקות עצמן בשאלה האם הייתה זו
ישראל שאחראית לסדרת הפיצוצים הלילה בסוריה. הדבר רק מצביע על גודל הזכות לה
זכינו, לחיות בעידן שבו יש לנו מדינה, יש לנו צבא עם חיל אוויר בעל שם עולמי, יש
לנו את הפריבילגיה לאשר או להכחיש פעולה צבאית מחוץ לגבולות המדינה.

את הזכות הזו, לא ידעו אחינו היהודים על
אדמת אירופה. הם יכלו רק לחלום על הזכות הזו. הם חלמו אולי על היכולת לפקד על
כוחות צבאיים, להניע אותם מזרחה ומערבה, להצניח צנחנים מהאוויר ולהניע ספינות קרב
אל המטרה. הם יכלו רק לחלום על הזכות להחזיק ברובה, שיספק להם הגנה ואמצעי להתקפה.
הם יכלו רק לחלום על הזכות ללבוש מדי צבא בשם העם היהודי ולמען מדינתו הריבונית.

ביום השואה הבינלאומי, אנו נזכרים
ומזכירים כי שישה מיליון יהודים נרצחו על אדמת אירופה תחת משטר נאצי, משטר גזעני,
שונא-אדם באשר הוא אדם, מכיוון שדתו שונה, מכיוון שחזותו אינה זהה, מכיוון שכך
חינך המשטר את עמו. איש לא נולד גזען. זוהי תכונה נרכשת, ובשלב מסוים בחיים, כאשר
האדם כבר בוגר ומסוגל לגבש לעצמו דרך חיים ותפישת מחשבה עצמאית, הוא גם בוחר האם
לשמר את הגזענות בקרבו או להוקיע אותה.

שישה מיליון בני אדם נרצחו, ביניהם נשים
וילדים, לאחר שתויגו בטלאי צהוב, הוחרמו והובדלו משאר החברה. הייתה זו ועודנה,
תכנית רצחנית חסרת צלם אנוש, מהקשות ביותר שידע המין האנושי מאז ומעולם. אל תאי
הגזים הוכנסו בזה אחר זה עוד ועוד קורבנות, בלי מצפון, בלי לב. בין 1939 ל-1945
עשה הצורר הנאצי באירופה כאוות נפשו. העשן היוצא מן הארובות לא היה תוצאה של ארוחה
חמה מתבשלת או של חימום הבית הקר, והעולם כולו ידע. ידע ושתק.

לאחר הזוועות שעבר העם היהודי באירופה,
הוא הקים מדינה ריבונית בארץ ישראל, מדינה יהודית שבראש ובראשונה מהווה מקלט לכל
יהודי בעולם עד עצם היום הזה, שביטחונו אינו מובטח ושביתו בגלות אינו משמש לו
כמבצר. הקמנו את מדינת ישראל כדי להבטיח ששואת העם היהודי לעולם לא תחזור עוד. מאז
הקמתה, מתמודדת מדינת ישראל באתגרים קיומיים כמעט מדי יום. יש בעולם הזה עדיין מי
ששונא אותנו מכיוון שאנו יהודים. יש בעולם הזה עדיין מי שרוצה להרוג בנו מכיוון
שאנו יהודים.

העולם עשה כברת דרך כדי להוקיע ולמגר את
תופעת האנטישמיות, אך התופעה הזו עדיין קיימת. יש לפעול נגדה במלחמת חורמה. שנאת
אדם, לבטח כזו שהיא לחינם, המתחילה מקללה גסה או מתנועת יד בוטה, אם לא תטופל –
תסתיים ברצח ובשפיכות דמים. כפי שראינו בגרמניה הנאצית – במקום שבו שרפו ספרים של
יהודים, שרפו לבסוף את היהודים עצמם.

ביום שבו העולם כולו נזכר במעלליו של
המשטר הנאצי, מרכין ראש ומזדהה עם העם היהודי, זוהי תזכורת גם עבור העם בישראל, זה
שיש לו מדינה, צבא ונורמות בחברה דמוקרטית ומודרנית, שמוטלת עלינו האחריות המוסרית
להיות בדיוק ההיפך משונאינו, מאויבינו ומאלה שרצחו את סבינו וסבותינו. זוהי אחריות
כבדה, לעיתים גם קשה מנשוא בייחוד במגוון האתגרים הקשים והמורכבים הניצבים כל העת
בפנינו, אך היסודות עליהן הוקמה מדינת היהודים, הם המצפן הערכי שלנו ועלינו לוודא
כי ממקבלי ההחלטות ועד אחרון פשוטי העם, הוא ייקרא נכון.

לקחי שואת העם היהודי אינם מסתכמים
בהבטחה כי לא יהיה בעולם הזה עוד רצח עם, אלא הם גם שיעור היסטורי נגד גזענות,
תחושת עליונות מופרכת ותזכורת כי בסופו של דבר, כולנו בני אדם.