ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

בימים האחרונים סערה הארץ סביב הענקת פרס מפעל חיים לזמר וליוצר אריאל זילבר, כאשר מנגד ויתרה על פרס מאקו"ם הזמרת והיוצרת אחינועם ניני וזאת בשל התבטאויותיו של זילבר מעוררות המחלוקת.

אני מודה ומתוודה כי גם אני מחבב שיר או שניים של אריאל זילבר. ואני גם אודה בעובדה שאני לא בהכרח שומע את שיריה של הזמרת אחינועם ניני. אך יחד עם זאת, עלינו לתהות איזה מסר אנו מוכנים לסבול כחברה, ביום שבו אדם שבשנים האחרונות מסמל יותר עמדות קיצוניות בעלות טון תומך באלימות, בלשון הרע, בשנאת חינם ובגזענות – זוכה לכבוד מיוחד ונשגב כאייקון תרבותי.

זמר אשר מחבר ושר שיר "כהנא צדק", האם ראוי הוא לפרס על מפעל חיים? האם זמר שמתבטא למען שיחרורו של רוצח ראש הממשלה, שמגדף ומתבטא בחריפות כנגד הומואים, שמקלל את חיילי צה"ל... רגע, אני מאוד מופתע בנקודה הזאת, איך אנשי הימין שיצאו בגנות המורה לאזרחות אדם ורטה, שהטיל ספק במוסריות הצבא הנהדר שלנו, וצעקו 'שומו שמיים' שיש מורה כזה בישראל, איך הם לפתע מתייצבים לימין זמר אהוב שמספר כמה רע נהיה לו וכמה מתמלא חלחלה כאשר הוא רואה את חיילי צה"ל? כנראה שהערכים ותפישות הדעת בכל זאת נהנים מסוג של גמישות, בהתאם לנוחיות המקום, הזמן והאדם.

יש גבול החוצה בין חופש הביטוי לגזענות. בהחלט אני רוצה לחיות בחברה שבה יש מגוון רחב של דעות – כאלה שאני מסכים עימן וכאלה שלא. כאלה שנעים לי לשמוע אחרים חושבים כמוני, וכאלה שמעוררים בי את חמת אפי. זו מהות הדמוקרטיה, הויכוח התמידי בין תפישות עולם שונות וצורות מחשבה הנוגדות זו לזו. אריאל זילבר מתנגד להתנתקות? זכותו בהחלט להביע את התנגדותו. האם ראוי שיקלל את חיילי צה"ל? לא ראוי, אבל זו בהחלט זכותו לקלל כל עוד אין הדבר מתפרש על ידי אחרים לנהוג באלימות כלפיהם. האם זכותו של אריאל זילבר להתבטא בעד שיחרור רוצח ראש הממשלה? כן, זו זכותו. האם ראוי אדם כזה לכבוד מחברה שמוקיעה את הרצח המתועב והנפשע הזה? בהחלט לא, וזו זכותנו לא לכבד אותו בשל כך.

אך כאשר אדם מתבטא  נגד ערבים ומייחל למותם או נגד הומואים, זו כבר לא סתם התבטאות, זה כבר לא עוד חופש הביטוי, זו כבר גזענות. וגזענות איננה עמדה פוליטית, אלא היסוד המשחית את החברה שבה אנו חיים, היא גם המקור לאלימות, להסתה, להפרת הסדר הטוב ואין ממנה אף לא דבר חיובי אחד.

אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות את הצרפתים מעניקים פרס תרבות לאותו קומיקאי צרפתי אנטישמי אשר יצא למופע בגנות היהודים, מכיוון שהוא גזען. כמו צרפת, גם ישראל מוקיעה שנאת חינם וגזענות. זה נראה הכי פשוט שבעולם כשזה בחו"ל, אך כשזה כאן בבית – פתאום הדעה גמישה יותר.

אזרחי ישראל,

חברה שמתלוננת על פושעים היוצאים לחופשי ושבתי המשפט אינם מענישים אותם בחומרה מספקת, חברה שקוראת לסובלנות ומגנה אלימות, חברה ששואפת לשוויון מגדרי וליברלי – איננה מחלקת פרסים מיוחדים לאנשים בתוכה, שמייצגים בדיוק את ההיפך מחזונה ומערכיה.

כל הכבוד לאריאל זילבר על יצירותיו ושיריו, אך ביום שבו הוא בחר לנצל את מעמדו התרבותי כדי לקדם את דעותיו הפוליטיות ואת העמדות של קבוצות שוליים קיצוניות, האחריות לכל המשתמע מכך, היא על כתפיו בלבד.