ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

בשבועות האחרונים אנו עוסקים רבות בשאלה האם המשא-ומתן מול הפלסטינים יימשך או שמא הגענו למבוי סתום. אני חושב שברור לכל מי שחפץ בשינוי המציאות, כי האינטרס להמשך התהליך המדיני צריך להיות קיים בקרב שני הצדדים. אכן, ישראל ביצעה ויתורים כואבים. שחררנו מרצחים מן הכלא וכאבן של המשפחות השכולות הוא כאב נורא וליבנו עימן.

אך תהליך השלום הגובה מחיר יקר וכואב, הוא תהליך חשוב שנועד להבטיח את בטחונה של ישראל ולהסדיר, למען הדורות הבאים, את אורח החיים במדינת ישראל הריבונית, החזקה והמשגשגת. אם נתבקש להילחם על ביטחוננו, נעשה זאת. אך כל עוד יש סיכוי לשלום, נילחם למצות אותו.

אין יותר סמלי מכך שערב חג החירות, אנו עוסקים בשחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקאי. קרוב ל-30 שנה שיונתן נמק בכלא, ואנו כאן במדינת היהודים, לא שוכחים אותו גם השנה ומאחלים ליום שבו יוכל לחוש שוב חירות מהי ולחזור אל חיק משפחתו. שחרורו של פולארד הוא לא עניין ימני או שמאלני, הוא עניין יהודי וישראלי.

חג הפסח גם השנה הוציא את משפחות ישראל אל מרכזי הקניות כדי לרכוש את המצרכים לחג כדי להעמיס את שולחן הסדר בכל טוב. ממצאי דו"ח העוני שפורסמו לפני כשבוע משקפים מציאות כואבת וקשה, כזו שקיימת לא רק ערב החג, אלא בכל ימות השנה. מציאות של הישרדות יומיומית של משפחות רבות מדי, במדינת ישראל של 2014. משפחות בהן ילדים הולכים לישון רעבים בלילה, משפחות שאינן עומדות בנטל המיסים.  מציאות קלוקלת בה זוג הורים עובדים ועדיין לא מצליחים לסיים את החודש ולמלא עבורם ועבור ילדיהם את שולחן החג במרב המאכלים ונזקקים גם הם, לסיוע עמותות פרטיות שיאפשרו להם לחוג את החג כמו כל עם ישראל.

הממשלה לא יכולה להתגאות בהשתייכותה של ישראל לארגון ה-OECD כל עוד העוני ממשיך להתפשט ברחבי המדינה כמגיפה, ללא פתרון באופק. המדינה נכשלת בטיפול באזרחים, אם היא מסתמכת על עמותות צדקה פרטיות ולא מעניקה בעצמה את הסעד הדרוש. יש לנו מחויבות, ערכית ולא רק כלכלית, לעצור את העוני, לצמצם את הפערים החברתיים, לעשות את החיים בישראל טובים יותר, קלים יותר. אוי לנו אם ענף הייצוא הגדול ביותר יהיה של צעירי ארצנו.

כדי לנצח במלחמה הזו נדרשת הירתמות של כלל הציבור. לא די בקיטורים, לא די בלחיצת LIKE ברשתות חברתיות, לא די להיות עצבניים, כועסים ומרירים. אך ורק מעורבות חברתית ופוליטית, היא זו שתביא את שינוי המצב הקיים. ככל שהציבור יהיה פעלתן יותר, כך דברים יזוזו מהר יותר. ציבור אדיש הוא כזה שמזמין עליו עוולות. תהיו מעורבים יותר, תחתרו לחירות של העידן המודרני – החירות הכלכלית.

העוני נמצא בכל מקום. השבוע כאשר הגעתי לפתח ביתי, ראיתי את אחת השכנות שאני מכיר, או חשבתי שאני מכיר, יוצאת מפתח הבניין עם שקית בידה. תוך שניות ספורות היא כבר מילאה את השקית בפחיות משומשות מתוך פח האשפה של דוכן השווארמה הסמוך לבניין. אותה שכנה עובדת שנים ארוכות, גם בעלה עובד, ילדיה כבר לא גרים בבית. משפחה ישראלית ממוצעת. היה זה תזכורת כי העוני אינו מצוי רק בדו"חות מבקר המדינה או במדדים שונים, הוא מצוי גם בסביבה שבה אנו חיים.

אזרחי ישראל,

חג הפסח אותו אנו מציינים כמדי שנה, מביא עימו את בשורת האביב. סמל לפריחה המלווה בתחושת אנרגיה מתחדשת, רעננות הקיימת באוויר, פרק חדש שמתחיל. כל אלה מסמלים את הטוב והיפה, אך כדי לממש אותם צריך לעשות מעשה. צריכים לשאוף גבוה, להשקיע מאמץ, לא לוותר כשקשה, ללמוד מלקחי העבר ולסמן לעצמנו את המטרות אליהן נחתור בהמשך הדרך.

חג אביב שמח ישראל!