ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

19 שנים אחרי, ויריות האקדח מהדהדות עדיין בליבנו, אלו שרצחו את יצחק. אלו שפצעו את הדמוקרטיה הישראלית.

הכיכר הייתה הומת אדם. רבין ראה לנגד עיניו המשתאות את התמיכה הרחבה של הציבור הישראלי במנהיגותו, בדרך שבה האמין וביקש להוביל את עם ישראל ומדינת ישראל. ברגעים האחרונים של חייו, נראה היה כי זכה לראות את שיא התמיכה שבו ולקבל את החיבוק החם מהרוב המתון, שלרוב היה דומם בימי ההסתה והאלימות דאז.

אין רגע שבו מדברים על יצחק רבין, שלא חולפת בי המחשבה איזו החמצה ספגה אומה שלמה כשרבין נרצח. הרצח הנורא הזה, הותיר אומה שלמה מדממת מאז ועד עצם היום הזה.

רבין נרצח בגלל עמדותיו הפוליטיות, בגלל תפישותיו המדיניות ובגלל הדרך שבה בחר להוביל את ישראל. הייתה זו תוצאה ישירה של הסתה מתמשכת. 'רוצח' כינו אותו, 'בוגד' צעקו לעבר מי שהיה רמטכ"ל ונלחם במו ידיו על זכותו של העם הזה להתקיים כאן בביטחון.

19 שנים חלפו וההסתה עודנה חולקת איתנו את אוויר נשמתנו.

רק בשבועות האחרונים פורסמו תמונות של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, לבוש כאפיה ואינספור גידופים פורסמו נגדו ברשתות החברתיות. כל זאת משום מה? משום שהחליט הנשיא לקרב לבבות בין יהודים וערבים בחברה הישראלית. האם הפיקה החברה הישראלית לקח מרצח ראש ממשלה? ממש לא. התהום האידיאולוגית בין שמאל וימין הלכה והעמיקה עם השנים, נוכח המצב המדיני המתסכל שבו אין התקדמות ממשית בינינו לבין הפלסטינים. שלום הפך להיות מושג בזוי, כאילו מדובר במילת גנאי אסורה. מי שמדבר על שאיפה לכינון יחסים נורמטיביים עם הצד האחר, נחשב מיד כבוגד. עוכר ישראל מגדפים אותו. להשתייך לשמאל נראה כמעשה לא פטריוטי. 19 שנים אחרי שנרצח כאן ראש ממשלה בשל עמדותיו הפוליטיות, יש שממשיכים לנסות ולסתום פיות. יש שממשיכים לכפות את עמדתם כעמדת הרוב, גם כשלא כך המצב. יש שלא מאפשרים להשמיע דעה אחרת, דעה שונה. יש שלא מבינים את מהותה של הדמוקרטיה הישראלית.

אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, אמר רבין דקות לפני שנרצח. משפט שייחקק לעד כחלק מצוואתו הבלתי כתובה שהותיר. יש לגנות אותה, להוקיע אותה - שאג באותו ערב מדוכן הנואמים אל מאות אלפי האזרחים שהיו בכיכר. זו לא דרכה של מדינת ישראל, פסק באופן נחרץ.

האם ישראל של היום היא ישראל אותה חזה רבין לנגד עיניו? האם זו ישראל אותה חזו מייסדי הבית הזה עוד לפניו? התחושה שלא כך פני הדברים.

אזרחי ישראל,

כשנזכרים ברבין, הדבר הראשון שקופץ בראש זה שלום וביטחון. אך רבין היה הרבה מעבר לכך – רבין דאג לחינוך טוב יותר לילדי ישראל, הוא הפנה את מירב המשאבים של מדינת ישראל לחינוך. בתקופת הנהגתו את המדינה, הצמיחה בארץ הייתה גבוהה. הוא הוביל מלחמה עיקשת באבטלה, הוא פעל לחיזוק הפריפריה, להנחת תשתיות מהן אנו נהנים היום מדי יום ביומו. הוא היה איש של חזון – הן מדיני והן חברתי.

רצח רבין הוא אות קין לדיראון עולם בתולדותיה של מדינת ישראל.

כיום, גדל דור בארץ הזו שלא היה כאן כשרבין נרצח. דור שלובש מדים ופועל כדי להגן על ארצו. דור שלא מכיר מציאות שבה כשמדברים על שלום, זה לא אומר שמוותרים על ביטחון.

זו הייתה ישראל של רבין – ישראל שחותרת לשלום ולא מתפשרת בנושאי ביטחון. ישראל שקולטת עולים חדשים ופועלת כדי שלצעירים שלה יהיה כאן טוב, וכפי שרבין התריע – אוי לנו אם ענף הייצוא הגדול ביותר בישראל יהיה של צעיריה. לא זו ישראל של היום. לישראל של רבין, עלינו לחזור. ויפה שעה אחת קודם.

נזכור ולעולם לא נסלח על רצח ראש הממשלה. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך.