לקחתי היום את הרכב עד לחיפה שם הייתי בקאנטרי.
בכל מקרה בנסיעה מהבית קודם לקחתי את אחותי לעבודה.
אבל סללו כביש חדש בדיוק איפה שהיא עובדת ולא יכולתי להתקדם
אז הייתי צריך להסתובב. נכנסתי לשטח של אחד הבתים הפרטיים
כדי להסתובב וכלב רוטוויילר התחיל לנבוח בטירוף על האוטו שלי.
היה לו עיניים של רוצח באותו רגע. ומה שמצחיק שהחלונות ברכב
היו פתוחים אז הוא יכול היה עוד לקפוץ עליי >_>
אבל לא התרגשתי והסתובבתי עם הרכב. ומה שעוד יותר מדהים זה
שהכלב הזה היה בעבר של אחותי. והוא היה כזה חמוד ומפגר אצלה
והבעלים החדשים שלו הפכו אותו לכלב שמירה אימתני :-(
מישם אספתי חבר ונסענו לחיפה. כרגיל הנהיגה שלי כל כך זורמת ושוטפת
שאני כל כך מרוצה מעצמי. העלייה לנווה שאנן עם אבא שלי בדרך כלל
הייתי עושה ב-40 קמ"ש כי הוא לא היה נותן לי לנסוע מהר יותר ואז האוטו
היה סוחב בעלייה חחח אבל הפעם התחלתי את העלייה ב70 קמ"ש ואז שהאוטו
לא יכול היה עוד להמשיך בקצב הוא רק ירד ל-60 קמ"ש בעלייה שזה בסדר גמור.
עם אבא שלי זה היה 15-20 קמ"ש פחות וזה היה איטי ומעיק ונראה כאילו זה נמשך
נצח. הערב אגב, אני אשב לספר לו שאני רוצה לקנות אוטו משלי. מעניין כמה זמן
תימשך ההרצאה שלו. באיזה שלב אני אפסיק להקשיב לו ואתעצבן. ותוך כמה זמן
הוא ישתכנע שזה רעיון לא כל כך נורא.
כשסיימתי להיות בקאנטרי הלכתי לאוטו. אני פותח את הדלת ואוי - המראה הפנימית
שעל החלון הקדמי (המראה האמצעית) על הרצפה. כנראה החום הנוראי שהאוטו
עמד בו כל השעות האלה גרם לדבק של המראה להיחלש או משהו כזה והיא נפלה.
האמת ישר חשבתי שאבא יאשים אותי שאני בטח שברתי את המראה אז ישר
התקשרתי אליו להודיע לו והוא אמר שזה גם לו קרה כבר אז שאני רק אסע הביתה
בזהירות ולאט ואסתכל טוב טוב במראות הצדדיות. האוטו היה לוהט מבפנים
וכך גם ההגה. אי אפשר היה לגעת בו מרוב שהשמש חיממה אותו.
מזל שתוך שתי דקות כבר זה היה יותר טוב.
את הירידה מנווה שאנן סוף סוף בלי מלווה ברכב יכולתי לעשות במהירות קצת יותר גבוהה
במקום לנסוע 45 קמ"ש ולראות איך כולם עוקפים אותי משמאל.
בכביש הביתה גם הגעתי ל-95 קמ"ש. לא רציתי לעבור את ה-100 כי בכל זאת, אין לי
מראה באמצע שאני יכול לראות ממש מה קורה מאחוריי ואיזה רכב מתקרב אליי
במהירות, אז לא לקחתי שום סיכון.
קיבלתי היום מכתב מוזר מאוד מהצבא. אני מוזמן לתחקיר ביטחוני בעוד שבועיים.
מעניין למה זה...
שבת שלום.