ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

כנראה שרק ברגעים קשים, מתאחדים.

שמתי לב שמאז שהסתיימה המלחמה, חזרנו לשגרה

מבחינת היחסים עם השכנים. אחרי שבמלחמה ישבנו

והתראינו עוד בשעות הראשונות של הבוקר והנה היום

כאילו כלום לא היה, חוזרים לא לאהוב את השכן הזה

והזו, אומרים שלום שלום בבניין באופן מהיר ולא אכפתי

כזה...

אני לא אוהב להעניש את הכלבות שלי אבל היום נאלצתי

לכעוס על הכלבה החמודה שלי כי היא אספה אוכל מהרחוב.

וכידוע לכולם - אוכל ברחוב עלול להיות מורעל... כן כן, העיריות

לפעמים שותלות בשר מורעל ברחוב כדי "לצמצם" את כמות

חתולי הרחוב או הכלבים המשוטטים.

וואי נהייה כזה קר פתאום בלילות. הידיים שלי בטמפרטורה של קיפאון.

להתחיל להיזכר בשמות של שירים מפורסמים ויפים כדי להוריד כבר

למחשב שיהיה לי מה לשמוע באמ.פי.

אבא מתחיל לנדנד על ההכנות לגיוס... האמת שמסקרן לראות איך ההורים

יגיבו ביום גיוס. בכל זאת הבן האחרון שלהם מתגייס. הייתי בערך פעמיים

בגיוסים של אחי ואחותי וההורים שם לא בכו, תמיד צחקו על ההורים האחרים

שהתחילו לבכות בהגזמה. יש לי הרגשה שאבא יבכה. מה שבטוח זה

שבשבת הראשונה שאני אחזור אני כבר יכול לנחש מה יהיה בבית -

הוא יחכה ליד הדלת עם המצלמה בהיכון כדי שבשניה שאני אפתח את הדלת

עם המדים עליי, הוא יצלם. אני זוכר כל פעם שהאחים שלי חזרו בשבת

הראשונה מהטירונות הביתה, הוא התלהב כמו לא יודע מה.

אוי מחשבות על הצבא... זה כבר מעצבן... שיגיע ויעבור כבר!