אבא מתחיל להיכנס חזק לקטע של הגיוס
והיום במשך שעה הוא התחיל לחפש מנעולים.
"אתה רוצה 2 או 3", הוא שאל. "תשים מצידי 5",
עניתי. אחרי שתי דקות של שקט הוא שואל כזה
חצי מתחמק "אתה רוצה שאני אכניס לך גם את
הבבא-סאלי". חחח הוא מאוד מאמין בקטע של אמונות
טפלות וגם לאחיינים שלי שהיו תינוקות הוא דאג שישימו
להם ספר תהילים קטן בתחתית העגלה... אז כדי לא
לאכזב אותו ואני יודע שזה בטח עושה לו טוב מכול
החששות מעין-הרע (זה קטע אשכנזי עין הרע?) אז
אמרתי לו "תשים אם אתה רוצה".
בערב יצאתי לשחק באולינג עם כמה חברים - איזה
קולים אנחנו
XD סתם, זה לא העניין. אבל סוף סוף להיות
קצת עם חברים בערב שישי, הרבה זמן לא יצא לי והרבה
זמן גם לא ייצא לי אחרי הגיוס. בסוף היינו שלושה במקום ארבעה
כי הרביעי תקע ברז. שיחקנו שלושה משחקים. במשחק הראשון
סיימתי במקום השני דיי צמוד למקום הראשון. במשחק השני
שוב סיימתי שני אבל זה היה משחק ממש גרוע שלי כי כבר
התעייפתי מכול הזריקות האלה (הכדורים היו ממש שונים ממה
שיש בקריון שהם הרבה יותר קלים). אחרי המשחק עשינו
הפסקה ושתינו עד שיכרון חושים, קולה ונסטי אפרסק
P:
ואז הגיעה השעה לפורפר את כולם (=השניים האחרים חחח)
בזריקה הראשונה עשיתי 5 נקודות ושוב הזריקות שלי הצביעו
על העייפות שלי... אבל אז כבו האורות באולם. מעכשיו מי שיעשה
סטרייק עד להדלקת האורות בחזרה, זוכה במשחק חינם בביקור
הבא שלו בבאולינג. שני החברים זרקו את הזריקות שלהם של הסיבוב
הראשון והשלימו את הסיבוב הראשון גם כן עם 5 נקודות. ואז הגיע
הרגע של הערב. כשאני יודע שמשחק חינם במתנה מונח על כף
המאזניים, לקחתי כדור צעדתי בחשיכה אל קו המסלול וזרקתי.
עיניי הצופים נצצו מהתרגשות. סטררררררררררררררריייייקקקקקקקק!!!
ואז הודיע ברמקול שברקע המוזיקה, הקופאי שבאולם והודיע ש"כל הכבוד
להראל במסלול מספר 9 עם סטרייק שלישי להערב!" וכמה בנות מחאו כפיים חח
בסיום המשחק השלישי שהיה חינמי כי אחרי שני משחקים ששיחקנו קיבלנו
את השלישי חינם בלי קשר לחשיכה שכבר הספיקה להיעלם אחרי הזכיה שלי,
אז ניצחתי בתוצאה נאה.
בנסיעה הביתה נסענו אני באוטו שלי והשניים האחרים ברכב שלהם אחד ליד
השני ועשינו שלום וכעבור 10 דקות, הקטע המפחיד שהיה לי עד היום על הכביש.
אני נוסע לתומי מרחק 2 דקות מהבית כבר ברחוב ראשי במהירות החוק
ואז משום מקום במרחק 25 מטר לערך מהפנייה הקרובה, יוצא רכב במהירות
מוגזמת בלי להתייחס לתמרור עצור אל הכביש עליו אני נוסע והאדיוט
עוד בלם כי הוא בדיוק אז נזכר לראות שאני מתקרב... לחצתי על הבלם ובגלל
שהמרחק היה כל כך קצר המשכתי ללחוץ עוד יותר חזק על הבלם כדי להגיע
לבלימת חירום וכך נעצרתי מרחק פחות ממטר אחד מהמכונית של האדיוט
שלא ציית לחוקי התנועה בכביש! הוא עוד הסתכל עליי כשהוא בעצמו אשם!
זה היה רגע מפחיד בהתחלה כי חשבתי "אוי לא אני עומד להתנגש במישהו
ואבא יכעס" ובסוף סוכם כרגע מרגיז לאללה שיש כאלה נהגים חסרי אחריות
על הכביש ואם כך הוא נוהג בתוך העיר, אני לא רוצה לחשוב איך הוא נוהג
על כביש מהיר...
לסיכומו של עניין זה היה אחלה יום. יום בעיקר של בילוי עם חברים כי
גם בצהריים נפגשתי עם כמה במשחק ואני מקווה שימים כאלה רק ירבו.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
