ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

את השבת אני סוגר בבית אחרי שבוע ראשון של טירונות + שבועיים של טרום

וכמה מתאים שהשבת הזאת הגיעה ועוד שאני בבית, כי זה היה שבוע עמוס מאוד.

ביום ראשון הגעתי בזמן לנקודת האיסוף. אבל כרגיל יש כאלה שמאחרים והם מעופפים

אז יצאנו רק אחרי שעה לכיוון הבסיס (לא שאכפת לי - כמה שיותר מחוץ לבסיס יותר טוב).

כשהגענו המפקדים כנראה רצו להבליט את העובדה שהטירונות החלה והטרום הסתיים

וטרטרו אותנו מלא זמן (למרות שזה מעצבן, אותי תמיד בהתחלה זה מצחיק הקטע של

"30 שניות רוצו לעמוד ותחזרו, בהצלחה").

במהלך השבוע בעיקר היו לנו שיעורים בכיתות. אם זה שיעורי חינוך על ערכיי צה"ל וערכים

בסיסיים כמו כבוד האדם וכו' ושיעורי פתיחה עם הדרגים היותר גבוהים בסגל כמו סמל המחלקה

הרס"פ המ"מ והמ"פ.

בשיעורים של הסמ"ח והרס"פ שהם דמויות משמעתיות בעיקר, צריכים לשבת מתוחים, ידיים מאחורי

הגב ולבהות בנקודה בתקרה במשך כל השיעור (שעה וחצי כמעט) מבלי להעז להסתכל לעיניים של

אחד מהם ("אתה! הסתכלת אליי עכשיו? עוף החוצה" - זה מה שקורה אם מסתכלים לאיפה שלא צריך).

השיעורים האלה היו מתסכלים במיוחד מזל שבשיעור של הסמ"ח באמצע הייתי צריך לצאת לשמור.

עם המ"מ והמ"פ אפשר לשבת חופשיים אבל לפעמים הם דיי משעממים וכל כך קל כטירון שמתעורר

מוקדם מאוד, לעצום עיניים ולהירדם בכסא הנוח שבאודיטוריום. שתי דקות לסוף השיעור עם המ"מ

אני לרגע עצמתי עיניים אחרי ששרדתי כל השיעור והוא אמר לי לקום ולעמוד בצד (במטרה כאילו להתעורר).

המ"פ יותר אחלה ולמרות שהוא בדרגה הכי גבוהה מכולם הוא הכי בגובה העיניים מכולם אז גם השיעורים

איתו עוברים בזרימה כזאת מעניינת.

הסמ"ח הוא הדמות שאני הכי אוהב כי הוא  הכי מצחיק מבחינת הדמות שבו. בשיעורים אני מתפוצץ מצחוק

איך שהוא כל הזמן זורק את הדוכן נואמים (קטדרה) או אומר משפטים מצחיקים (אני מפסיק לצחוק

ברגע שהוא מסתובב עם הפנים בחזרה לכיתה). ובכלל הוא אישיות דיי עצבנית, כל הזמן בועט במשהו,

נותן בוקס לדברים והתשובות שלו לשאלות בשיעורים הן דיי דפריות.

אתמול נפצעו שניים מהפלוגה: אחת נחתכה ממש עמוק סמוך לעין מענף ואחרת התעלפה בכניסה לחדר האוכל

והיו כמה דקות של דאגה בקרב כולם כשכול המפקדים והמ"מ והמ"פ התחילו לפנות ולטפל בה.

אחד הרגעים היותר מצחיקים שהיו השבוע היה בשיחת סיכום השבוע. כל צוות במחלקות מדבר עם המפקד

האישי ומעלים ביחד טענות וביקורת על השבוע שהיה ומה אפשר לשפר להבא. אני נבחרתי להציג את עמדת

הצוות שלנו שבעדינות אני אגיד, העלה את הטענות הכי ביקורתיות כנגד סגל הפיקוד.

כשהתחלתי להציג את הדברים כול הסגל שישב על הבמה הקשיב לי והיה רגוע ונינוח. כשדיברתי על השיעורים

של הסמ"ח והתפקוד שלו בזווית העין ראיתי איך הרגל הימנית שלו נכנסת למצב-רטט ורועדת מרוב עצבים כנראה

מהדברים. כשסיימנו ויצאנו להפסקה מהאולם כולם התפוצצו מצחוק על איך שאמרתי את הדברים ועצבנתי את

הסמ"ח. אבל סה"כ הייתי נציג הצוות והדברים הם לא אינדיבידואליים שלי אז לא מפריע לי בכלל.

זה היה שבוע בעיקר סטטי שבו היינו הרבה באודיטוריום שמענו דברים, ראינו סרטונים ולמדנו דברים בסיסיים.

זה היה גם שבוע שבו אפשר היה ללמוד להכיר קצת את הסגל של המפקדים ובעיקר להתחיל להעריך אותם

למרות שלפעמים הם מעצבנים עם הקשיחות, אבל באמת מפקדים יותר טובים ומתחשבים מאלה שיש לי היום,

אני לא חושב שאפשר למצוא הרבה בצבא. ככה שהשבוע יצא לי באמת להרגיש הערכה לרוב המפקדים בפלוגה

שלי מה שלא הרגשתי עד עכשיו.

עכשיו יש לי שישבת לנוח ולהירגע בבית ואחרי נסיעה מגעילה של ארבע שעות כמעט קשה להיות רגוע ושלו. אז

בדקות האלה אני לא ממש איש לשיחה פה בבית והבינו שלא כדאי לדבר איתי כרגע כי אין לי סבלנות לכלום.

שבת שלום.