ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

12 שנה חלפו מאז נורתה מדינה שלמה שלוש פעמים, בליבה.

השנים חולפות להן במהירות, אך הרצח הזה ממשיך להרגיש כאילו זה קרה

לפני שנה בודדה.

יצחק רבין ז"ל היה מנהיג דגול. איש צבא למופת שניצח כרמטכ"ל על אחד

הניצחונות המרהיבים של צבא אחד מול אויבים רבים, במלחמת ששת הימים.

ניצחון שהעולם כולו זוכר אותו עד עצם היום הזה.

הוא היה מדינאי שרדף את השלום כמו חתול הרודף את העכבר.

שלום בין העמים, עצירת שפיכות-הדמים היו למשוא עיניו תמיד.

הוא היה אדם ישר, איש ציבור הגון שהיום אנו רק מייחלים שנבחרי העם יידעו

טיפה אחת של הגינות כשל יצחק.  לא חשש לשאת באחריות, בחן לעומק כול

פיסת מידע שהגיעה לידיו – רגע לפני שקיבל החלטה.

יצחק רבין היה ללא ספק אחד מראשי הממשלה, אם לא האחד, הטובים והמוערכים – שידעה מדינת ישראל.

קשה לצפות מהאישים שאנו מכירים ושומעים יום-יום, אם תזכה מדינת ישראל לעוד יצחק רבין.

כזה שלא עוצר לרגע ופועל למען שלום. כזה שמוכן לעשות ויתורים למען השלום,

אך לא מתפשר על ביטחונם של אזרחי ישראל.

רבין היה זה שהציב לראשונה בתולדות ישראל, את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי. היה זה שתחת הנהגתו הראתה מדינת ישראל לעולם כולו כי איננה עושה

פשרות מול טרור, ובאומץ ותעוזה עמוקה, אישר ב-76' את "מבצע אנטבה" שהדהים את ארגוני הטרור ואזרחי העולם החופשי.

כשאני נוסע בכבישים, חולף על פני גשרים, מחלפים, ליד בתי ספר ורואה על שלט

את שמו של רבין, בתור עוד רחוב, עוד מוסד, בית חולים, גשר, אני לא מאמין

שנרצח האיש שעשה כה רבות למען עמו.

למען אותו עם שמשנה לשנה עוד ועוד ממנו מוכן לסלוח על אותן 3 יריות.

למען אותו עם שממשיך לקרוא למצביא הדגול, למדינאי המוערך כמי שבגד במדינתו. למען אותו עם שלא הפיק את לקחי ה-4 בנובמבר 95'.

למען אותו עם שלא מפנים כי "עדיפה דרך השלום על דרך המלחמה".

אזרחי ישראל,

ספק רב אם ביום הזכרון ליצחק רבין מספיקים אנו לשמוע, לקרוא, לדעת ולהיזכר באיש, במנהיג, בראש הממשלה.

על רבין עלינו לחשוב לא פעם בשנה. לא רק כאשר מנצל רוצחו המתועב את

כלי הדמוקרטיה – אותה ניסה לרצוח ביחד עם רבין.

אלא יום – יום. עלינו להיזכר בערכים למענם נלחם. בדרך שהוביל בה את

הממשלה והמדינה כולה.

כפי שכבר אמרתי, ספק רב אם נזכה כפרט, כאומה, בעוד יצחק רבין.

ייחודי ומיוחד היה – ולא יהיה.

"האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק, הוא אוהב וכואב,

הוא מסתער ונפצע וזועק, האדם הוא אדם".

רבין,

לא נשכח ולא נסלח.

12 שנים חלפו

ואתה עדיין נמצא כאן, בלב ובמחשבה.