ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אני לא יודע מה אפשר ללמוד עליי מהסיפור שהתרחש היום, אבל אני אישית

למדתי על עצמי כמה דברים:

1. אני לא ממהר לקבל אחריות כשמנסים להטיל עליי כזו.

2. אני והמצפון שלי - חברים הכי טובים. 

הסיפור שלנו מתחיל בשעה 07:36 הבוקר. הגעתי למשרד בבסיס, "בוקר טוב"

פיזרתי לכול עבר והתיישבתי לבדוק מיילים. ביום שני, אני יוצא לטיול משעמם

בתל אביב, והמייל הראשון שקראתי בישר שעליי לחתום על נשק לטיול.

שלחתי מייל תשובה למפקדת שלי "איך אני אחתום על נשק אם אין לי אישור מטווח?"

הפסקה בסיפור: אני מאז פברואר 07' לא עשיתי מטווח. לא יריתי בנשק. אני לא

משלים מטווחים כי יש לי פטור משמירות ואין טעם שאני אעשה כזה.

המשך בסיפור: המפקדת שלי שלחה לקצין שלנו את השאלה שלי במייל.

השעה 10:08, אני פותח את המייל ורואה תשובת הקצין: "שיחתום בלי מטווח -

לא בודקים במילא". שקראתי את זה אמרתי לעצמי אם חותמים על נשק כדי באמת

להגן עלינו כחיילים כשאנחנו יוצאים מחוץ לבסיס לטיול מאורגן, או סתם בשביל פרוטוקול.

הרגשתי קודם כול זלזול בנושא. רק לפני שבועיים האוטובוס שלנו הותקף בטיול

בגלל שאנחנו חיילים, ובוצע ירי באוויר מצד כוחותנו כדי להרחיק את המפגעים.

אז ככה לזלזל בנושא? הרגשתי לא נוח עם התשובה של הקצין, והלכתי אליו למשרד

ואמרתי לו שאם יקרה אירוע כמו שהיה לנו בירושלים, ויתבצע תחקיר (כי בצבא מתחקרים כול דבר)

יגלו שלי לא היה מטווח ומישהו ייענש (אולי אני , ואולי לא רק אני).

הוא אמר "לא יהיה שום דבר ואתה חותם על נשק". הרגשתי שלא מקשיבים לי.

שעתיים התלבטתי מה לעשות. לזרום עם הטיוח הזה והסתרת העובדה שאני לא רשאי

על פי הנהלים לחתום על נשק או לפנות למפקד היותר בכיר במשרד ולהגיד לו את המצב.

בשעה 15:30 התיישבתי בשולחן שמול זה של המפקד הבכיר ושלחתי לו מייל.

(כן, הרגשתי קצת מצחיק שאני שולח לו מייל כשאני נמצא 5 מ' מולו - אבל ידעתי שאני

טוב יותר אתנסח במייל מאשר בעל פה)

הנה חלק ממה שכתבתי: "...הוא בכל זאת אמר שאני אחתום על נשק כי לא בודקים.

מדובר באחריות, שאני לא חושב שאני צריך לקחת. אם חס וחלילה יהיה אירוע במהלך הטיול,

ויבוצע תחקיר - יתגלה שלי לא היה מטווח בתוקף, ולא יודע לאן זה יכול להוביל מבחינת ענישה...

נכון שהסיכויים לאירוע נמוכים - "לי זה לא יקרה", אבל מי חשב גם שהאוטובוס יותקף בטיול בירושלים,

יהיה ירי וייפצעו שני חיילים? חוק מרפי בא מתי שלא מצפים לו. מה לעשות?"

שניות אחרי ששיגרתי את המייל ראיתי איך המפקד הכי בכיר במשרד יחד עם המפקד ששלחתי לו

את המכתב מתלחששים מול המסך מחשב כשהמכתב שלי מוקרן בו. "...יש פה בנאדם ישר..."

שמעתי את הבכיר ביותר אומר. הם קמו ויצאו מהמשרד. הלכו לקצין.

רבע שעה חלפה. הם חזרו. אמרו למפקדת שלי שתתחיל לחפש בכול הארץ!!! איפה מתקיים

מטווח ביום ראשון, כדי שאני אלך לעשות כזה. בנוסף בדיוק הגיע מייל שהופץ לכול הגף

על ידי הקצין שכתב שמי שלא יודיע על פג תוקף של מטווח - יטופל משמעתית.

בדיוק המפקד אליו פניתי אמר למפקדת שלי שצריך גם לכתוב לי הערת משמעת, כי כביכול

לא היה לי מטווח בתוקף. ואז הוא שאל אותי "אבל למה אין לך מטווח בתוקף"

והסברתי לו שאני לא עושה שמירות בגלל פטור ואין לי מה לעשות מטווח. המפקדת שלי

צידדה בנושא. ואז הוא העלה "ואם פורצת מלחמה וצריכים לקחת נשקים..."

ואז הסברתי את נושא הקה"ס שיש לי. אני לא יכול להיות בשטח, אני פטור מלחימה.

מיד הוא התקשר לקצין. "תשמע בוא נדלג עליו, למה זה אין לו מה לעשות עם נשק".

לסיכומו של דבר הוחלט כך: לאור סעיף הקה"ס שיש לי, אני אצטרך לפגוש את הקב"ן

בבסיס שלי כדי שהוא יוציא לי פטור מנשק וממטווחים. ככה יפסיקו להטריד אותי בכל

הקשור לשמירות, אבטחה וכו'. המפקד שיבח אותי על היושר שהפגנתי, על האחריות

שהודעתי וסיפר שאמר לקצין כי טעה בשיקול דעת שלו שאמר לי לחתום בכל מקרה.

"אף אחד לא יחתים אותך על נשק בלי מטווח, וטוב מאוד שלא הסכמת".

המוסר-השכל: תימנעו בעיות מיותרות מראש. אם מעמידים אותכם במצב ואתם רואים

לנגד העיניים שלכם, תסריט בו אתם תמצאו את עצמכם בגלל המצב הזה, בבעיה -

תעשו הכול כדי לברוח מזה.