ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

בשבע השנים האחרונות, החיים בשדרות אינם דומים לחיים של עיר במדינה עצמאית וריבונית.

הטילים אינם פוסקים לנחות בשטחי העיר, הילדים הולכים לישון בלילה בחרדה,

חיי היום-יום לא מתנהלים כשיגרה בשל אזעקות חוזרות ונשנות של "צבע אדום".

שבע שנים המצב כזה, אך נראה שאחרי שבוע קשה במיוחד בירי הקסאמים לעבר שדרות,

סוף סוף העיר נשארת בכותרות הראשיות ולא חוזרת כבעבר, לעמודים הפנימיים בעיתונים

ולשולי סדר היום הלאומי.

מדינת ישראל בחרה ובצדק, להגיב על כל ירי קסאם לעבר שטח ישראל.

אין שום הצדקה להבליג. על כול קסאם יש להגיב.

כול עוד בשדרות ישנו ילד בוכה, כך גם יהיה בצד השני – איפה שתומכים בירי, מעודדים

אותו, ולא עושים דבר כדי להפסיק אותו.

ביממה האחרונה מתוודע העולם על הפסקת החשמל בעזה.

אין חשמל, אין לחם, אין גז. המצב קטסטרופאלי.

ומה בשדרות?

האם בשדרות הקסאמים אינם פוגעים בתשתיות החשמל? האם בשדרות המסחר והתעשייה

פועלים במתכונת רגילה, נורמאלית?

עלינו להגיע לתובנת-ברזל: דין עזה כדין שדרות.

כל עוד תמשיך שדרות לספוג קסאמים, כך ימשיכו תושבי עזה לסבול מהתקפות חיל האוויר.
כל עוד תמשיך שדרות לסבול משיבושי חשמל, כך ימשיכו תושבי עזה לחיות בעלטה.

אין דרך אחרת. עלינו לסגור את חמאס לפינה. המציאות הזו לא יכולה עוד להימשך.

מדינת ישראל חוגגת השנה את שנת ה-60 לעצמאותה, אך בשדרות לא מרגישים מהי

עצמאות.

אינני תומך בדרך המלחמה. אינני רואה הצדקה לכך שילדים בעזה לא יזכו לחימום, ללחם

או לחשמל כשאינם אחראים או לוקחים יד בירי המתמשך של הקסאמים לעבר ישראל.
אך אינני רואה גם הצדקה מדוע לא להגיב. מדוע כן להבליג. במלחמה, ובשדרות זו מלחמה,

ישנם מצבים לא-צודקים, לא הוגנים. אך עלינו להשיג את המטרה לשמה אנו נלחמים –

הפסקת הטרור והשבת הביטחון לאזרחי ישראל ותושבי שדרות בפרט.

האם מדינה אחרת ברחבי העולם כולו, אשר יירו עליה טילים, יפגעו בבתי תושביה,

תשב בשילוב ידיים אל מול טרור מתמשך באורך שבע שנים? ברור לכולם – שלא.

אך מדינת ישראל, היא היחידה בעולם הנמצאת בסיטואציה שכזו.

קל לגנות אותה, להחרים אותה, להזדעזע מפעולותיה הצבאיות ה"לא רחמניות".

אך אין שום אזרח חופשי ברחבי העולם, שחווה מציאות שכזו.

שנאלץ לרוץ לחדר ממוגן כל כמה דקות.

ולכן, אסור להפסיק ולחדול. צריכים להמשיך במגמה הזו של הפעולות החריפות כנגד

עזה. כנגד חמאס. כנגד אלו המשלחים את חוליות הטרור.

ולסיום,

ראוי לזכור שירי הקסאמים לעבר שדרות לא התחיל בשבוע שעבר, ולא לפני חודש.

העיר סובלת ממציאות הזויה שכזו, כבר שבע שנים. שבע שנים. ואם רק עכשיו

התעוררנו, אם רק עכשיו הזדעזענו, הרי שכולנו חבים מחילה והזדהות לתושבי שדרות.