ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

התיישבתי לקרוא עיתון בסלון כדי להעביר את הזמן.

קראתי את הראיון המדובר של דן חלוץ, שלראשונה מאז התפטר מתפקידו כרמטכ"ל

דיבר על הכישלון בתפקיד ובמלחמה.

דווקא הראיון היה מעניין... ולפתע פתאום אני מרגיש את הספה בסלון שאני יושב עליה,

מתחילה לזוז. אני מסתכל על השולחן וגם הוא זז –

"אמא!!! רעידת אדמה!!!" אני צועק. אמא רצה מהמטבח "איפה? מה?" צועקת ומסתכלת

איך הארונות מתחילים לרעוד גם הם...

אני כבר הספקתי לברוח ליד הדלת קורא לכלבות שלי – רוצה לברוח החוצה מהבניין.

בינתיים כולם בבית מסתכלים על הארונות, שלפני שלוש שניות הפסיקו לזוז.

"נצא החוצה?" אבא שואל... "איך?! יש רק קולר אחד לשתי כלבות... איך ניקח את הכלבות"

אני מתעצבן ומגלה כבר ליקוי טכני בתכנית הפינוי.

"לא נצא, זהו נגמר", אמא קובעת – "ואם יהיה שוב?" אני אומר, מת כבר לברוח מהבית, והם

מעכבים אותי...

עד שקיבלנו החלטה אם להתפנות או להישאר, הבניין היה יכול לקרוס עלינו.

בסוף נשארנו. וחיכינו לשמוע ברדיו אם כולם הרגישו.

"אני מהמר על 5 לפחות", אמרתי – "מה פתאום, 4 אולי..." אחי מתווכח ואמא קובעת:

"זה נמשך הרבה זמן..."

חזרתי לשבת אבל להמשיך לקרוא כבר לא יכולתי. זה היה מפחיד, אבל מה שאותי בעיקר

עיצבן שיותר מדי זמן לקח להחליט על פינוי ולמה אמא בדיוק החליטה לוודא שזה באמת

רעידת אדמה, אחרי שכבר צעקתי "רעידת אדמה!!!"

נקים ועדת חקירה שתבחן את ליקויי רעידת האדמה פברואר 2008 בבית המשפחה.

לא רק חלוץ נכשל. עכשיו גם אנחנו.