ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

במשך 15 דקות שלמות, היושבים בחדר האוכל הפנו מבטם לעבר

חיילת שלמעשה עשתה דבר פשוט מאוד שעושים בחדר-אוכל - לקחה אוכל.

אבל הדרך בה אספה את מגוון הסלטים והמנות לצלחותיה, הותירה רבים ללא מילים.

היא לקחה לאט לאט, חתיכה חתיכה מהסלט. חתיכה של עגבניה, ועוד חתיכה של עגבניה,

ועוד... בקפדנות. כולנו חשבנו לעצמנו "נו טוב, אולי היא לא רוצה גם את הכרוב שבסלט..."

אלא שהשיא הגיע כשפנתה לעבר האורז. ושם, אספה לצלחת דקות ארוכות, פתית אחר

פתית עד שמילאה את הצלחת בכמות נאה של אורז.

בחיים שלי לא ראיתי הפרעה כזו. בחיים!

ובכך ניתן לה השם האימתני: "הבוררת!" שבוררת את ארוחת הצהריים שלה...  O_o

מחר יוכרע האם בג"צ מקבל את עסקת הטיעון השערורייתית של האנס מספר 1 במדינה,

משה קצב, מי שהיה עד לא מזמן נשיא המדינה.

אני באמת מקווה שהצדק ומשפט-אמת סוף סוף יכריע את כף המאזניים ובג"צ ידחה

את עסקת הטיעון שחוסכת מקצב את כול ההאשמות הרציניות והעיקריות.

אם זה לא מה שיקרה - הרי שמערכת המשפט איננה פועל למשפט צדק שווה לכלל הציבור

אלא מאבחנת את הצדק לשני צדדים: הצדק לעשירים והצדק לחלשים.

ואז זו תהיה יריית הפתיחה לקריסת יסודות שלטון החוק בישראל.

ראיתי שהנושא החם בישראבלוג הוא המגמה שיותר ויותר תלמידים לא מצליחים להיות

חלק מהמסע לפולין, וזאת מהקושי הכלכלי של מימון המסע.

בכמה הצהרות יצאו משרדי הממשלה בשנים האחרונות -

שרון הבטיח כרה"מ, שכול תלמיד ותלמידה בישראל יבקר עד גיוסו לצה"ל בפולין.

לא אחת הבטיחו להוזיל את העלויות. או מאידך להגדיל את הספסוד.

אבל כמו שכולנו מכירים - בסיסמאות כולם טובים ומרגשים, ומרוב סיסמאות שוכחים לעשות.

לפני שנתיים בערך, אולי קצת יותר העליתי יוזמה בפני ראש העיר שלי ובפני ראשי משרד

החינוך לפיה הרשות המקומית תעודד את בני הנוער לעבודה בתחום הרשות המקומית,

למשך תקופה מסוימת שתספיק למימון אחוז מסויים של עלות המסע - והשארית תשלים

הרשות המקומית. היוזמה זכתה כצפוי דווקא לשבחים. ראש העיר הבטיח כי יעשה

כול מהלך שיעזור להגדיל את מספר המשתתפים למסע לפולין. עדי אלדר, יו"ר השלטון

המקומי אמר שזה דבר שחייבים לבחון ולהוציא לפועל.

גם משרד החינוך שיבח את האכפתיות שלי ואת העובדה שאני לא רק מבקר את חוסר

המעש שלהם, אלא גם מציע פתרונות, אך דבר לא נעשה.

צריכים לצאת מהבועה שהממשלה בין אם זה משרד החינוך ובין אם זה משרד אחר,

יוזילו את עלות המסע לפולין. וצריכים ליזום פתרונות יצירתיים שיעזרו לבני הנוער

שמעוניינים לקחת חלק במסע הזה, להצליח לחסוך בעצמם סכום מסויים מתוך

העלות וזאת במסגרת המקומית.  אם ראשי הערים ישקיעו רגע של מחשבה,

כיצד הם יכולים לפתוח את ידיהם ולהירתם לדבר - רק כך תיפתחנה עוד ועוד

דלתות לאלו שאין להם, ומאוד רוצים לעבור דרכן.