ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא אחד הימים הקשים בשנה, בו אנו עוצרים מחיי השגרה ומוקירים בעצב רב אך בגאווה, את זכרם של חללי צה"ל שחרפו נפשם

למען המדינה ועבור אזרחיה.

6000 לוחמים שילמו בחייהם מיד לאחר שהכריז דוד בן-גוריון, על הקמתה של מדינת ישראל, ופרצה מלחמת העצמאות בה מדינות ערב ניסו לחסל

את היישוב היהודי בארץ, אך גבורתם ונחישותם של הלוחמים הובילו לניצחון היסטורי ולתקומתה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.

776 לוחמים נהרגו במלחמת ששת הימים שהייתה המלחמה המוצלחת והמרשימה ביותר שידע צה"ל והעולם כולו, כשמול שלוש חזיתות הצלחנו להכריע את המלחמה בששה ימים בלבד ולכבוש את ירושלים בירתנו, סיני בדרום ורמת הגולן בצפון.

2300 לוחמים שילמו בחייהם במלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה הקשה ביותר שידענו, אך גם בה לא הצליחו אויבנו להכריע אותנו וגם כאן –

מעשי הגבורה והלחימה הקשה והנחושה הכריעו לבסוף את המערכה.

מספר החללים עוד גבוה ממה שעד כה ציינתי.

מדינת ישראל ידעה אתגרים קשים שערערו את ביטחונה ובהם היו מי ששילמו בחייהם. אתגרים כאלה ממשיכים לעמוד לפנינו גם היום.

מאז קום המדינה, ידע צה"ל לחזק עצמו, להתפתח באמצעי לחימה חדשניים ולהפיק לקחים מפעולות שלעיתים גם כשלו.

ביום הזיכרון אנו מוקירים כבוד והערכה לעשרות אלפי החללים אשר לעד יישארו צעירים וחייהם טרם החלו כשלקחו את הנשק ולבשו מדים ויצאו לשדה הקרב

להגן על המולדת ולהקנות ביטחון לאזרחי ישראל מצפון, מדרום, ממזרח ומערב.

כשצפירות יום הזיכרון מהדהדות בחלל האוויר אני נוטה להסתכל למעלה, לשמיים האבלים בלילה והדוממים בבוקר. אני חושב על ההורים, האחים והאחיות שמאותו הרגע בו קיבלו את ההודעה המרה, צריכים לדבר, לבכות ולספר לאבן קרה ששמו של יקירם חקוק בה. כמה חוזק נפשי צריכים בשגרה כזו.

משפחת השכול בישראל היא משפחה גדולה, גדולה מאוד. ולמרבה הצער, עוד לא נסגר שער הכניסה בפתח למשפחה הזו.

הלחימה עדיין נמשכת. המתיחות בין שכנינו עודנה קיימת. והשלום – טרם הושג.

זה יכול להיות אצל כל אחד ואחת מאיתנו שבלילה אחד לפתע, תישמע הדפיקה בדלת שתחתוך את השינה ותטלטל משפחה נוספת כפי שלעולם לא טלטלה האדמה.

ולכן, על אף המורשת המכובדת והמרגשת שבמערכות ישראל, עלינו לחפוץ בדרך השלום על פני דרך המלחמות.

בביקורו בכנסת שבירושלים, בירתה הנצחית של מדינת ישראל, פצח אנואר סאדאת, נשיא מצרים במשפט-ברזל בל יישכח:

"לא עוד מלחמה. לא עוד שפיכות-דמים".

לכך כולנו צריכים לשאוף. את החלום הזה, אסור להפסיק לחלום.

הדרך לשלום היא לא דרך קלה. אף אחד לא הבטיח שלא יהיו בה סיבובים מסוכנים, מכשולים, ולעיתים גם פניות ללא מוצא.

אך בסופה ממתין השלום, המפתח היחידי המתאים למנעול השער שיסגור את הכניסה למשפחת השכול.

בזכות אותם עשרות אלפי חללי צה"ל ובזכות החיילים שנשארו בחיים ותרמו למדינה שלוש שנים, אנו ניצבים היום בפתח חגיגות ה-60 למדינת ישראל.

בלעדיהם, לא הייתה לנו מדינה ועצמאות לחגוג ולהתגאות בה.

יום הזיכרון לחללי צה"ל מעמיד מראה גדולה בפני כל אחת ואחד.

הוא לא נותן לשכוח ולו לרגע אחד, שהיו כאלה שקיפחו את חייהם למען המדינה.

הוא מחזק את ידם של אלו שהיום לובשים מדים ותורמים מעצמם בשורות

צה"ל ומערכת הביטחון.

אך מה הוא עושה לאלו שהחליטו לוותר על שירות צבאי למרות היכולת הטמונה בהם להיות חלק מהמערכת למשך שלוש שנים?

מה הם חשים היום, כשהם רואים את האם השכולה יוצאת אל בית הקברות הצבאי בעיר, כדי לבקר את בנה? מה הם אומרים לעצמם?

אנחנו כחברה חייבים לגרום להם להרגיש את הבושה, את ההחמצה ובעיקר את

האנוכיות הקרה וחוסר הבגרות כשהחליטו שהם למרות החוק, לא עושים צבא.

היום, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נצדיע כולנו לגיבורים העומדים מאחורי סיפורי הגבורה ולכלל החללים שבזכותם אנו עומדים כאן היום ונמשיך לעמוד

עוד דורות רבים כמדינה ריבונית, עצמאית ויהודית בארץ ישראל.

יהי זכרם של כל הנופלים ברוך.