ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

זה תפס אותי בדיוק בנסיעה לחדר כושר.

עוד ארבע דקות ואני שם, נכנס לחניון התת קרקעי והרדיו יפסיק לעבוד

בגלל היעדר קליטה. מרחק שלוש דקות מהחניון זה מתחיל.

הודעת ראש הממשלה, אהוד אולמרט. רגע היסטורי.

לא כל יום מתפטר ראש ממשלה מתפקידו, אם כי זה כן עניין שקורה

מאז רצח רבין דיי הרבה.

בפניה האחרונה לכיוון החניון, החלטתי לעצור בצד ולשמוע עד הסוף.

לא רציתי לפספס את זה. החניתי את הרכב בצד הכביש והקשבתי.

נכון, הנאום גורם לתחושת אמפטיה קלילה על רה"מ ברגע שכזה.

אבל זה לא מטשטש את העובדה כי הוא צריך היה לעשות את זה, וזה

הצעד הנכון ביותר. אני חושב שמיומו הראשון בתפקיד, לא האמנתי

שאהוד אולמרט, זה שתמיד זכור לי כראש העיר המעצבן הזה של ירושלים,

יהיה באמת ראש ממשלה מוצלח. הוא פשוט לא מתאים. צמד המילים האלה

פשוט לא מתחברות לשם שלו. לאישיות שלו.

כשהסתיימה הודעתו הדרמטית, הרחוב נראה אותו הדבר. האווירה בחוץ

לא השתנתה. זה רק מראה כי לא מדובר כאן בנפילה של ראש ממשלה שתפס

מקום יקר בליבו של הציבור הרחב. לרוב אני תמיד נוטה לומר, גם כלפי איש ציבור

שאני לא מסכים איתו ולא מחבב, ברגעים כאלה כשהוא יורד מהבמה הציבורית,

למרות הסלידה צריכים להעריך לפחות במעט את העובדה שתרם משנותיו

למען פעילות ציבורית – למען הציבור, למען המדינה. במקרה של אהוד אולמרט,

לאור כל החשדות נגדו – אני כרגע לא יכול להעריך גם את זה. כי יכול להיות

שהוא לא הגיע לפעילות הזו מהסיבות הנכונות, החוקיות. אולי בשביל ההנאה,

הכוח והמעמד. אם בית המשפט יכריע שלא כך היה – אז, יזכה להערכתי.

היה לנו אתמול מעין מפגש איחוד משפחות של הבני דודים.

לא התלהבתי מהרעיון כי מצד אחד אני יודע שמפגש כזה, למרות

שלא ראינו אחד את השני הרבה זמן – לא יהפוך אותנו פתאום לבני

דודים מגובשים שמעכשיו כל שבוע ידברו בטלפון, יבדקו מה המצב

אחד של השני. מצד שני – אין שום מריבה, אין שום סלידה, הכל בסדר

באופן כללי בינינו ופשוט בגלל המרחק, אנחנו לא מתראים. ומפגש

שכזה, כאילו יוצר רושם שמשהו לא כל כך בסדר.

בסופו של דבר המפגש היה נחמד שכזה, מעין התעדכנות אחרי הרבה

זמן שלא ראינו אחד את השני, אבל לא נראה לי שזה ישנה ויהפוך אותנו

פתאום יותר קרובים.

מה שכן למדתי מהמפגש, שיש יותר מדי פינות שחורות – סיפורים על

צד אחד במשפחה, במיוחד דמויות, שאף אחד לא יודע עליהן יותר מדי.

לא הרבה הכירו והמעט שהכירו לא זוכרים הרבה. זה משהו שכן הייתי

רוצה לדעת ולהכיר במשפחה שלי. ואת המידע הזה צריך לאסוף כל

עוד הוא נגיש, ולא להתחרט בעתיד שלא שאלנו את השאלות האלה.

ההתאחדות חילקה השבוע לשופטים את התלבושות החדשות

של אדידס לקראת העונה החדשה.

שמעו אני אומר לכם – וואו, איזה תלבושות יפות. ממש אירופה...

כן, רק חבל שבסוף הולכים לשפוט באבו-סנאן, כפר יאסיף ודומיהם

שאלה מגרשים לא ממש אירופה.