ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

חטופה 3 עם ליאם ניסן – אחרי שגרף הצלחה מסחררת בסרט הראשון (שהיה מצוין) והסרט השני גם עמד בציפיות,

מגיע הסרט השלישי שבו חשוד בריאן מילס ברצח ופועל כדי להוכיח את חפותו.

ליאם ניסן לא רק שנראה עייף בסרט, אלא נראה כבר כי מיצה את עצמו.

הסרט לא מצליח להגיע אפילו במעט, לרמה של שני הסרטים הקודמים לו – הן מבחינת קצב, הן מבחינת יצירת מתח

והן מבחינת פעלולים מיוחדים שכמעט ולא קיימים בסרט (ואלה שקיימים פשוט נדושים ולא מרשימים).

פורסט וויטיקר, שמדהים בדרך כלל בתפקידיו, משחק את ראש צוות החקירה  במשטרה אך גם הוא נופל בתפקיד

תודות לתסריט רדוד ולא מצליח להציל את הסרט.

לסיכום – עדיף לחכות לסרט בVOD.

ציון 2.2 מתוך 5 בסולם לייבו.  

החלק השלישי של משחקי הרעב (עורבני חקיין) הוא על תחילת המהפכה.

הסרט מתמקד בחיי המחתרת של המורדים נגד הנשיא סנואו והקפיטול.

בהשוואה לשני הסרטים הקודמים, הסרט השלישי חסר כל רגעי מתח, אנמי ויבש.

התמקדו יותר בשיח שבין הדמויות ופחות באקשן ובמתח. וכשהמצב הזה נמשך כשעתיים, זה פשוט מייגע.

אחרי חלק שלישי בסדרה כל כך חלש, כדאי להם לפצות אותנו ובגדול בחלק הבא.

בקיצור – תצפו בחלק השלישי בבית.

ציון: 2.9 מתוך 5 בסולם לייבו.

אזרחי ישראל,

הגזירות הכלכליות שמציג בחלקן שר האוצר, יאיר לפיד (ואת חלקן מגלים אט אט אנשי התקשורת והאופוזיציה) הן קשות, חמורות ובעיקר מסוכנות לחברה הישראלית.

אינני זוכר מתי, בגזירות הקשות שכבר ספגנו בעבר, העז משרד האוצר לגעת ולשים למטרה קבוצה כמו חיילים משוחררים שיספגו מכה קשה כאשר מבקש האוצר לבטל את העבודה המועדפת בתחנות הדלק וכן, להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה משנה לשנתיים – דבר שיקשה מאוד על צעירים (אך לא רק צעירים) לקבל דמי אבטלה באם יפוטרו או יעזבו מקום עבודה כזה או אחר.

כאשר שר האוצר מדבר על ציונות, על סיוע לניצולי שואה, על סיוע בבניית הארץ כתירוץ פופוליסטי לגזירות הקשות כשאין בכל זה שום אמת וחצי אמת כשבוחנים לעומק את הסעיף הרלוונטי בהצעת חוק ההסדרים, הרי שלא רק שהוא אינו עושה מעשה ציוני הוא אף פוגע בציונות כאשר הוא מגביר את התחושות בקרב הדור הצעיר באם שווה ואם אפשרי בכלל, לקיים בישראל חיים טובים, משגשגים ובעלי פוטנציאל להתפתח בצורה המיטבית ביותר.

כל שנה, אנו עדים למאבק נגד הגזירות הקשות של האוצר.

אין ספק כי תפקיד משרד האוצר הוא לשמור על קופת המדינה ולוודא שכלכלת ישראל לא תקרוס. אך יחד עם זאת, תפקיד משרד האוצר הוא גם לנווט את כספי המדינה כך שיינתנו לאזרחים השירותים החברתיים להם הם זכאים, שתינתן להם היכולת הבסיסית לקיים חיים בעלי כושר השתכרות ראוי, הוגן ובעל מנוף לעתיד מזהיר.

כאשר כל זה לא קורה, הרי שמשרד האוצר לא מבצע את תפקידו נאמנה ופועל בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי. משרד האוצר עובד בשבילנו ולא להיפך. למרבה הצער, המדיניות בשנים האחרונות הובילה לכך שמשפחות רבות בישראל, אם לא רובן – עובדות בשביל משרד האוצר.

אזרחי ישראל,

אני מסתכל על האופן שבו מקבל ומתדיין הציבור הישראלי בגזירות הכלכליות העתידות להיות מושתות עליו אל מול התגובה של כל חברה אחרת בעולם המערבי.

בצרפת, כאשר העלו את מחיר הדלק – כבישים נחסמו על ידי משאיות למשך ימים ארוכים.

בספרד, יצאו המונים להפגנות מחאה פרועות שלא הותירו ספק לגבי עמדת הציבור בנוגע למדיניות הכלכלית של הממשלה.

בישראל, מעלים פוסטים בפייסבוק, כמה ציוצים בטוויטר ומעטים בודדים יוצאים לרחובות לעצרות מחאה. כך לא משנים מציאות! כך לא משנים מדיניות רעה!

הקרב נגד התקציב הוא חשוב, לא רק לכיס שלנו אלא גם לעתיד שלנו כאן.

מדינת ישראל היא הבית שלנו. כאן נולדנו וכאן נרצה לחיות – אם רק יאפשרו לנו את זה באופן הגון, ראוי ומבלי שנרגיש שהנטל הכלכלי גורם לנו לצעוד במקום אם לא לצעוד לאחור.

ולכן, חשוב לדעת ולהכיר מהי בדיוק המדיניות הכלכלית של הממשלה, מהי מדיניות האוצר והעומד בראשו בתקציב המדינה המוצע ולהביע עמדה, להשמיע קול מחאה ולהזכיר הן לשר האוצר, הן לראש הממשלה ולכל גורם רלוונטי האמון על עיצוב תכנית התקציב של מדינת ישראל – אתם עובדים כאן בשבילנו ואם אנחנו, האזרחים, לא נהיה מרוצים – אתם תפוטרו!

שבוע טוב ישראל!