אתמול נסעתי עד לירושלים הקרירה והאפורה להופעה של אינפקטד מאשרום שהופיעו ב"האנגר הלאום".
הייתה זו הזדמנות מצוינת להיפגש עם אלירן, חבר מהטירונות שאמנם שמרנו
על קשר יומיומי אבל לא הצלחנו להיפגש בערך שנתיים וחצי כבר.
מזג האוויר הסוער הרתיע אותי מעט אבל החלטתי לא לוותר לארובות השמיים והתחלתי בנסיעה לעיר הבירה.
בחיפה פתאום משום מקום רעש של פגיעה מצד ימין של הרכב קטע את מחשבותיי. הספקתי לראות
שמשהו כתום נכנס לי בין הגלגל. מה זה היה? הפגעתי בחתול ג'ינג'י השם ירחם? איפה הוא, חיפשתי במראה
בפזיזות אבל שום גופה מרוחה לא היתה על הכביש. אולי פגעתי בקרטון שעף עם הרוח?
בדקתי את ההגה ... הכל תקין. לא פנצ'ר לא כלום. המשכתי בנסיעה. בכניסה לכביש החוף פתאום פגשתי את הפנס
הימני שלי בתוך השמשה כמעט, מרקד לו על מכסה המנוע. וואט דה פאק?! איך זה קרה?!
הכרזתי (לעצמי) על עצירת חירום בעתלית. החזרתי את הפנס למקום... והמשכתי בנסיעה.
בנסיעות למרחקים ארוכים אני תמיד מפחד שמשהו יקרה באוטו ואני אתקע. להחליף גלגל אני לא יודע, לתקן
תקלות יותר מדי אני לא יודע ובכלל... בגשם הסוער הזה , מי ייצא מהאוטו לפתוח מכסה מנוע או לעשות משהו?
קצת אחרי נתניה ענני הגשם כמו כוונת במטוס קרב, איתרו אותי ולא הירפו. גשם זלעפות בלשון מעטה החל לרדת
ועד מהרה כביש החוף היה מוצף כמעט עד לגובה הדלת ברכב. וברד. וברקים. ומכוניות נתקעות בצד. ומכוניות
נעצרות באמצע הכביש. ומהצד השני לכיוון צפון כל מכונית שעוברת מתיזה גל של מים בגובה 3 מטרים.
באמת שהרבה זמן לא פחדתי כמו שפחדתי שם באמצע כביש החוף ליד נתניה באמצע הסערה הזו.
אלוהים שבשמיים, אמא לבנה... (חיחיחיחי מי שהבין הבין... והבדיחה הזו תשוב גם בסצינה הבאה) אמרתי לעצמי.
תן לי לעבור את הסערה הזאת. זה היה מטורף!
אבל עברתי גם את זה בשלום. בבני ברק עצרתי באיזו תחנת דלק להתרעננות מה שנקרא... רק יצאתי
מהרכב והמנקה של התחנה מבלי שאמרתי מילה אמר לי "השירותים בתוך ה
yellow". מאיפה הוא ידע
שעצרתי בשביל להשתין? ביציאה מהתחנה עשרות חרדים חסמו את היציאה מתחנת הדלק והצביעו לעברי.
אוי ואבוי אמרתי לעצמי, עד לכאן הגיעו המפגינים נגד פתיחת חניון קרטא בשבת...?! איך הם יודעים שאני בדרך
לירושלים...? ואיך הם יודעים שאני בעד פתיחת החניון הזה בשבת? אלוהים שבשמיים, אמא לבנה.... אמרתי לעצמי.
אבל אז הבנתי שבעצם.... הם כולם רוצים טרמפ (ומאיפה הם חושבים שיש לי מקום ל13 חרדים בתוך הרכב הקטן שלי?!)...
ומה זה הקטע הזה בכלל בציבור החרדי להסתמך על טרמפים..? מה עם כרטיסיה לאוטובוס ושלום על ישראל?
צפרתי, נתתי גז, השפרצתי עליהם מים והמשכתי בנסיעתי ירושלימה!
אחרי 3 שעות דיי מייגעות הגעתי לבירתה הנצחית לנצח נצחים של מדינת ישראל, ירושלים. אני חייב לומר שחיפשתי
כמעט עם משקפת לראיית לילה את גשר המיתרים. איך יכול להיות שהגשר הזה לא מואר כדי שיראו אותו? איפה כאן
כל עניין היופי שבדבר?
אחרי שאספתי את חברי הירושלמי נסענו לחפש בית קפה. הייתי גם קצת רעב ורצינו קצת לדבר בכל זאת הרבה
זמן לא התראינו. אחרי ניווטים ממושכים ברחובות העיר.... כשדווקא הירושלימי לא ממש יודע איפה אנחנו נמצאים וזה הדבר
הכי מעצבן שיכול להיות ,שהבנאדם המקומי לא יודע לנווט בתוך מקומו שלו.
התיישבנו במדרחוב בקפה הלל, לא ברור לי למה המדרחוב של ירושלים מלא תמהונים הזויים, חשבתי שאני בתל אביב שם
איפה שהמזרקה הצבעונית... נו איך זה נקרא. בטוח הבנתם למה אני מתכוון.
הזמנתי פסטה עם שמנת פטריות. איך תמיד המלצרים מתפלצנים עם השמות האיטלקיים של סוגי הפסטות -
פאטוצ'יני, קוקוצ'יני... אבל אז תוך שנייה אחרי שאני צועק "מה?!" יוצא להם האוויר מהמפרשים ואז הם
עוברים להסבר רדוד שכזה "יש פסטה עם חור באמצע ויש פסטה ארוכה"
LOL
היה חביב לא מעבר לזה. והבוקר נזכרתי שבכלל לא קיבלתי את הלחם הכפרי
שהמלצרית כל כך המליצה עליו! דיי התעוררו בי תחושות חרטה על הטיפ הנדיב שהשארתי לה....
למדתי על נהגי המונית הירושלמים שהם דיי נאמר בלשון עדינה.... יקרנים אחו שרמוטה! על 400 מ' נסיעה
ביקש הנהג 30 שקל והאחר רצה 40. כמובן שבמזג האוויר שהיה והג'ינס שכבר נרטב לי מכל ההליכות
שהלכנו, הייתי מוכן לשלם... אבל חברי הירושלמי לא ויתר על עקרונות המיקוח הירושלמיים שלו ובסוף המשכנו ברגל.
אני לא אוהב את ירושלים כל כך.... צפופה, מפורזלת שכזו, קשה לנהוג בה. והאבן הירושלמית של המדרכה מחליקה...
סוריאליסטי קצת להיכנס פתאום לרח' עזה ולראות את מעון רה"מ. ולא רחוק משם בית הנשיא. והכנסת המוארת לה
באופק מול גן סאקר.
לא כמו שאר בירות העולם - בלונדון עם נוף הפרלמנט והביג בן, וושינגטון עם הבית הלבן וגבעת הקפיטול.
לנו יש את ירושלים וסמלי השלטון שלנו מעורבבים בתוך העיר בין הבתים הצפופים, הרחובות ובתי הספר.
כל כך ישראלי שיש בית ספר סמוך למעון רה"מ ובכל בוקר ב-8 צלצול בית הספר קודח למי שנמצא בבית... ואם רה"מ
רוצה להתעורר בוקר אחד מאוחר...? איזה מעצבנים!
בהופעה היתה הפרדה מוחלטת בין כרטיסי ה
VIP לבין שאר.... "הפשוטים". מאוד אהבתי את זה,
זה לא היה בהופעות הקודמות שהייתי.
איזור הVIP היה מרווח, רגוע כזה. חילקו אפילו סושי חינם ושתייה ראשונה חינם. הפקה מתחשבת ועל רמה, ככה צריך!
את הנסיעה הביתה עשיתי בשעתיים בלבד לעומת השלוש בדרך לשם. היכרות ראשונה עשיתי עם נורית הדלק שלא ידעתי
שיש לי באוטו. שוב הכרזתי (לעצמי) על עצירת חירום בעתלית, תדלקתי. הוחזר לי עודף בלי 60 אגורות שעוד היו מגיעים לי...
הייתי כל כך עייף שלקח לי הרבה זמן להגיב על זה, כל שהספקתי היה למלמל לעצמי "מה זהההה... הוא גנב ממני 60 אג'?!"...
אבל הקופאי היה הגון מספיק כדי להגיד לי שמגיע לי עוד 60 אג'.
כל הכבוד לו, ידעתי שהוא עוד יגיע רחוק.... ויהיה מנהל התחנה ביום מן הימים.
יום ארוך זה היה אבל חווייתי.
שבת שלום!
רגע לפני סיום...
1. בנק ישראל מתכנן להוציא שטרות חדשים לגמרי כולל שטר עם דיוקנו של יצחק רבין.
פעילי הימין הקיצוני מוחים ומאיימים שיקרעו את השטרות של רבין. ואני אומר -
לאאאאאאאאא בבקשההההההההההההה אל תקרעו את השטרות שיש לכם בארנק!
טיפשים!
2. היום גיליתי שבמכון כושר שלי יש במקלחות בתקרה ברזים של הכיבוי אש לשעת שריפה.
ואני תוהה.... אלה מקלחות, כמה עוד מים צריך שם?!
3. דקסטר היא אחת הסדרות המתח המשובחות ביותר שהיו לאחרונה בטלוויזיה. נהייתי מכור!
ממליץ לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
