ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

ערב יום הכיפורים, בו חלקנו יצום וחלקנו יסתפק בשקט שישרור סביב, נערוך חשבון נפש וחשיבה על הטעויות שעשינו, על
המחלוקות שהיו לנו בין האחד לשני ועל האופן שבו התנהלנו בין איש לרעהו - דבר המייחד את העם היהודי בחשיבות שהוא מקנה ליחסים שבין אדם לחברו.

גם בתור חילוני, האווירה המיוחדת ברחבי הארץ ובשכונות המגורים הקיימת במהלך היום המיוחד הזה, מעבירה בי
תחושה מיוחדת ומרגיעה שמעניקה, אפשר לומר, שלוות נפש.

לא מכבר, בשבוע שעבר, פתחנו שנה עברית חדשה.

סיכמנו את שהיה בשנה שחלפה, למדנו מהדברים הטובים שנעשו ומאלו הפחות טובים שקרו.

אנו בפתחה של שנה חדשה – יום הכיפורים שחל בשבוע השני של השנה החדשה, הוא הזדמנות אחרונה לנקות את המדפים, את הדפים
המלאים ואת כל אשר דבק ונותר ככתם מהשנה שהייתה.

לא די, אזרחי ישראל, בלכתוב פוסט עם המילה סליחה. לא די לומר גמר חתימה טובה או צום מועיל לאלה שצמים.

גדולתו של אדם היא להבין, קודם כול, כי עשה שגגה. לדעת שטעה, לומר לעצמו בלב 'וואלה, הייתי לא בסדר' וכשהוא מבקש
מחילה, להתכוון לכך מכל הלב. אך לא די בגדולה, אלא נדרשת גם חוכמה. וחוכמתו של אדם היא פשוטה – לא לשוב על אותה הטעות בשנה הבאה.

לאורך השנה, אנו נתקלים במעשים חמורים יותר וחמורים פחות הנעשים בין איש לאחר.

קללה, לשון הרע, חוסר סבלנות,חוסר סובלנות ועוד. בוודאי שלא ניתן לצפות שלא נטעה או ננהג בשלמות הדעת האחד כלפי
השני בשנה החדשה, שכן כולנו בני אדם. אך ישנן תופעות, פסולות לכל הדעות, שאין להן
מקום בחברה החופשית והדמוקרטית שבה אנו חיים ואותה אנו שואפים לפתח.

ידענו אתגרים רבים במהלך השנה החולפת. אתגרים, אשר הציפו תחושות, מחשבות וצדדים אפלים וחשוכים מעל פני הקרקע.

אנו חיים בחברה מאוד ססגונית. יש בה לבנים ושחורים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אשכנזיים ומזרחיים, נשים
וגברים, סטרייטים וגאים, עשירים ועניים וכל התרכובת המיוחדת הזו יוצרת מטענים בינאישיים מאוד נפיצים. אך יחד עם זאת, חברה אשר מכבדת את עצמה ורוצה שיכבדו אותה, תתמודד עם המורכבות הייחודית והמאתגרת הזו ותפעל לכך שלמרות ההבדלים, למרות השוני
– נכבד האחד את השני, נפעל לשוויון הדדי ונקיים יחסים בין אדם לרעהו שיש בהם סובלנות, אחווה ושלום.

אזרחי ישראל,

הלוואי ועד יום הכיפורים הבא, לא יהיה לנו על מה לבקש סליחה. לא נטעה, לא נפגע, לא נכעיס ולא נגרום עוול האחד לאחר.

גמר חתימה טובה ישראל.

אזרחי ישראל,

אנשי החינוך וההוראה, הורים ותלמידים,

מחר תיפתח שנת הלימודים החדשה וההתלהבות, הן של ההורים והן של התלמידים, בשיאה בערב הזה שלפני היום הראשון ללימודים.

הקיץ האחרון לימד אותנו כי סיפורי המורשת וההיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל ומיום הקמתה של מדינת היהודים, אינם נשארים רק בין כותלי הכיתות, על גבי דפי המבחנים או המחברות, אלא זו מציאות שאנו ממשיכים לחיות אותה עד עצם היום הזה והצעירים לצד המבוגרים חווים אותה על בשרם מדי יום ובפרט בחודש וחצי האחרון.

מדי שנה, ההתרגשות לפני היום הראשון של הלימודים בשיאה. אלה העולים לכיתה א' נרגשים מההתחלה החדשה שמעט מפחידה אותם אך מהר מאוד יתלהבו מדי יום ביומו כאשר ילמדו תרגיל חדש בחשבון או לכתוב אות ומילה בעברית. אלה העולים לכיתה י"ב נרגשים מהדרך הארוכה שהנה קרובה לסיום ובמיוחד לאחר קיץ שכזה, מחשבותיהם לבטח על היום שאחרי תקופת המחברות והמבחנים, שיעורי הבית וההפסקות הגדולות, כאשר לאחר סיום שנת הלימודים שבפתח יעלו על מדים וחלקם יהיו בין אלה שיילחמו על ביטחון ישראל.

אזרחי ישראל,

בית הספר הוא המקום בו לא רק לומדים ידע אלא גם רוכשים כלים שסוללים את דרך החיים.

הידע שתרכשו והידע שאתם, המורים, תקנו להם, יסייע לכם בעתיד להבין את העולם בו אתם חיים, אך זה לא כל הידע הקיים במאגרים השונים ואתם תיווכחו שגם לאחר בית הספר, החיים מיום ליום מעשירים את הידע שלנו.

אך לא רק ידע אתם הולכים לרכוש בבית הספר או אפילו בגן. אתם הולכים ללמוד קודם כל להיות בני אדם. כאלה ששואלים שאלות ואחרי ששומעים את התשובות, חושבים בינם לבין עצמם מה נכון ומה לא, מה כדאי ומה פחות, מה צודק ומה פוגע.

לא תעודת הציונים היא זו שעליה יסתכלו הסובבים אתכם כשתצאו משערי בית הספר. גם לא הציון שעל טופס המבחן שהמורה זה עתה חילקה בכיתה רגע לפני הצלצול.

יסתכלו על איך שאתם מתבטאים, איך אתם עומדים בסבלנות או שלא בתור בקופה שבחנות, בתחנת האוטובוס או בקולנוע. האם אתם אדיבים למי שפונה אליכם ומבקש עזרה, האם אתם אדישים לחלשים מכם והאם אתם סובלניים לסובבים אתכם.

אז זכרו כי השמיים הם הגבול, אך הדרך היא דרך ארץ. תגשימו את חלומותיכם, הפגינו את כישוריכם ואל תתנו לאף אחד לפגוע באמונה שלכם בעצמכם.

ולסיום, לאנשי החינוך וההוראה – המורים, הגננות, הסגננות, הסייעות וכל העוסקים במלאכת הקודש של חינוך הדור הצעיר; משימתכם קשה וייחודית, אך התוצר שלה אין מספק ממנו.

האמינו בתלמידים שלכם, האירו להם את הדרך הנכונה, הטובה והישרה. הם דור העתיד שיצטרך ביום מן הימים לדאוג לנו, לכם, למדינה הזו ולעולם הזה.

שנת לימודים מוצלחת לכולם!

אזרחי ישראל,

אחרי שפקדנו את החלקות הצבאיות בבתי העלמין, אחרי שהזלנו דמעות על החללים, אחרי שתהינו מדוע הגורל כה אכזר, אנו עושים את המעבר החד מהאבל והיגון הנורא אל שמחת העצמאות.

אתן המשפחות השכולות, ממשיכות לחוות את האבל והכאב. אין לי ספק כי המעבר הזה לחגיגות העצמאות לא קל לכן, אך הוא מסמל יותר מכל כי היקרים לכן שאיבדתן לא נפלו לשווא.

אנו מתחילים היום את חגיגות 66 שנות עצמאותה של מדינת ישראל. בשבוע שעבר הוקרנו את זכר ששת המיליונים מבני עמנו שנרצחו בשל היותם יהודים מכיוון שלא היה להם צבא שיגן עליהם או בית לאומי שיהיה להם למבצר.

האדמה ספוגת הדם ממחישה לנו עד כמה לא מובנת מאליה העצמאות. גם היום, יש מי שפועל מתוך תשוקה המונעת משנאת חינם, כדי שישראל תיעלם ממפת העולם. ובכל זאת, במשך 66 שנה, עם ישראל הצליח וימשיך להצליח לעמוד באתגרים הרבים והמורכבים שמציבים בפניו שונאיו, ישמור בהצלחה על גבולות הארץ ויבטיח את ביטחון המדינה.

מדינה קטנה אנחנו, אך כה מרכזית בחיי העולם. במשך שישה עשורים הצליחה מדינת ישראל מה שאומות חזקות מאיתנו, לא צלחו. פיתחנו מערכות הגנה ביטחוניות שנמכרות היום ברחבי העולם, הרפואה הישראלית בעלת שם עולמי, 20% מזוכי פרס נובל לאורך השנים הם בני עמנו. הישראלי החושב והיוזם פיתח המצאות בטכנולוגיה, בתעשייה, בחקלאות שהגיעו לכל יבשת.

אלה לא רק 66 שנים של עצמאות, אלא גם 66 שנים של תרומה לאנושות.

ב-14 במאי 1948 הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הוא עשה זאת באומץ רב, תוך ידיעה שההכרזה הזאת לא תעבור בשתיקה מצד ערביי הארץ והמדינות הערביות השכנות. כשהסתיימו החגיגות והריקודים ברחובות המדינה החדשה שזה עתה קמה, פרצה המלחמה הקשה – מלחמת העצמאות.

עם אמצעים דלים אך נחישות אין קץ, גברה המדינה הטרייה על מדינות ערב. ניצחון הירואי זה חזר על עצמו בכל פעם כאשר ניסו שכנותינו לרמוס את הבית היהודי שהלך ופרח בארץ ישראל. רק שתיים משכנותינו השכילו להבין כי יש דרך חיים אחרת, טובה יותר מאשר זו שבה נשפך דמם של חיילים ואזרחים מדי יום. מצרים וירדן חתמו עימנו על הסכמי שלום. אלה הממשיכים לדבוק בטרור, בשנאה ובאלימות יכולים רק ללמוד מהן מהו תרומתו של השלום לחייה של אומה.

66 שנים שאנו כאן וזוהי עדיין רק ההתחלה. יש לנו עוד דרך ארוכה כדי להפוך את הבית הזה למקום שטוב באמת לחיות בו; מקום בו יוכלו זקנים להזדקן בכבוד וצעירים להגשים את הפוטנציאל הטמון בהם. מקום בו תקבל החברה כל אחד באשר הוא אדם בשוויון מוחלט ללא הבדלי דת, מין, גזע, נטייה מינית או הכנסה חודשית. מקום שבו יוכלו זוגות צעירים להגשים את חלומם המשותף בין אם בהקמת משפחה, ברכישת דירה או בהקניית חינוך ראוי ועשיר לילדיהם.

העתיד מציב אתגרים רבים וקשים למדינת ישראל. העבר המפואר שיש לנו במה להתגאות בו והיה רב באתגרים ובסכנות, הוא ההוכחה לכך שאם רוצים אין זו אגדה.

תן ברכת שלום ושמור על ביתנו

קרב אותנו לחלום שבתוכנו

תן תמיד ברכה במעשה ידינו

פתח ליבנו שתמיד נשיר...

חג עצמאות שמח ישראל!