ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

יום השואה הבינלאומי שחל היום הוא תזכורת לעולם מהן ההשלכות למציאות שבה שנאה וגזענות הם הקווים המנחים חברה ואומה. תזכורת לשילוב הידיים מצד מדינות העולם שידעו ולא פעלו בזמן ש-6 מיליון יהודים נרצחו באירופה. ביום הזה אנו מבהירים לעולם שלא ניכנע לשנאה ולגזענות, שלא נמתין שמישהו אחר ידאג לביטחוננו ויתערב להגן עלינו. ושלעולם, אבל לעולם לא ניתן לשואה כזאת לקרות שוב.

Today is the International Holocaust Remembrance Day, a reminder to the world what the consequences of a reality are when hatred and racism are the guiding lines of a society and a nation. It is a reminder for the inaction of the states around the world who knew and did nothing while 6 million Jews were murdered in Europe. Today we are clarifying to the world that we will not surrender to the hatred and the racism, and will not wait for someone else to take care our security and intervene to protect us and we will never ever let another holocaust to happen again.

אזרחי ישראל,

כאשר הלכו הבוקר באי בית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים להתפלל את תפילת השחרית, איש לא דמיין לעצמו את אשר יקרה בשעת התפילה.

הפיגוע הרצחני שארע הבוקר בירושלים, הוא פשע נתעב של קיצוניות שוחרת מוות המונעת משנאה ומתפישת עולם אחוזת טירוף.

ביום קשה שכזה, אנו משתתפים ומחבקים את משפחות הנרצחים ומחזיקים אצבעות לרפואה שלמה של הפצועים, ביניהם שוטר משטרת ישראל אשר פעל בעוז ובגבורה כאשר הגיע למקום בשעת הפיגוע ופתח בקרב יריות כנגד המחבלים.

התקופה בה אנו מצויים קשה. האור בקצה המנהרה, אינו נראה באופק. בשעה זו נדרשת מנהיגות גם בצד השני. כזו שתקרא להפסקת העימותים האלימים אל מול כוחות הביטחון של ישראל, כזו שתשים קץ להסלמה ותדרוש רגיעה מתושביה.

אני שומע את דבריו של ראש השב"כ בוועדת החוץ והביטחון אודות התרומה של נבחרי ציבור בישראל להסלמה הפרועה בירושלים הבירה. גם מהם, נדרשת אחריות ומנהיגות. לא זה הזמן להתסיס את האווירה המתוחה גם כך, ולא זה הזמן להיכנס לעימותים בלתי פוסקים ומלאי צדקנות. זה הוא הזמן להשיב את השקט והביטחון לתושבי ירושלים ואזרחי ישראל כולם.

מדינת ישראל ידעה אירועים קשים כמו זה מהבוקר, אחריהם המשכנו בחיי השגרה. הטרור לא יכתיב את המציאות, כי לא נאפשר זאת. יש לפעול ביד קשה כנגד משלחי הטרור ובמקומות מהם יוצאים המחבלים אל פעולות הרצח. המסר צריך להיות חד וברור – מי שיהיה מעורב בפעילות טרור כנגד ישראל, ביתו יימחק מעל פני האדמה. למשפחתו לא תהיה קורת גג. להוריו לא יהיה בית לעת זקנה. הוא יטיל על משפחתו הרס ואבדון.

המציאות בירושלים מורכבת, מורכבת מדי כדי שנוכל לספק פתרון קסמים מיידי שישיב את השקט לבירה. אך אין לי ספק כי משטרת ישראל בזכות נחישותה ומקצועיותה תפעל להשבת השקט והסדר ביעילות ובמהירות האפשרית. בשעה זו כולנו נותנים גיבוי לאנשי כוחות הביטחון.

עלינו לחתור לפתרון יעיל אשר יאפשר לנו לסנן את הנכנסים לשטח ישראל ממזרח ירושלים ולפקח עליהם. ביטחונם של אזרחי ישראל הוא מעל הכול.

לצד פתרונות מבצעיים בשטח, נדרשת גם חשיבה מדינית לאור המצב הסבוך בו אנו מצויים. המצב הולך ומחריף וטוב יהיה אם נצליח לגשר על פערים ולנסות לחדש הידברות בינינו לבין ההנהגה הפלסטינית המתונה, אשר לא תומכת בטרור ולא נותנת לו יד. ללא שינוי מדיני, מעגל הדמים לא ייעצר.

אינני איש דתי ואיני מרבה לבקר בבתי כנסת. אך אין דרך נכונה יותר, לאור מאורעות היום הזה, לסיים את הדברים מאשר עם המשפט הבא:

עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כול עמו ישראל ואמרו אמן.

מחר נתעורר לבוקר חדש, יום נוסף במלחמה היומיומית שלנו על קיומנו, על ביטחוננו ועל עתידנו כאן. הניצחון במלחמה הזו הוא לא אפשרות. הוא הכרח.

אזרחי ישראל,

ראשית אבקש להשתתף בצערה של משפחת למקוס, אשר איבדה הערב את בתם, דקלה, בפיגוע רצחני בגוש עציון. למרבה הצער והכאב, ממש ברגע כתיבת שורות אלה נודע על פטירתו של החייל אלמוג שילוני שנדקר הבוקר בת"א ומכאן אשלח את תנחומיי גם למשפחה השכולה.

ימים לא קלים עוברים עלינו כאומה וכחברה השואפת לנהל אורח חיים נורמטיבי ובביטחון מלא כאשר אנו מסתובבים מחוץ לבית, ממתינים בתחנת האוטובוס, פוסעים על המדרכה ומטיילים ברחבי הערים.

אין שום הצדקה למעשי הטרור הרצחניים שאירעו בתקופה האחרונה בירושלים, וכפי שראינו היום גם בת"א ובגוש עציון. כשמחבל דוהר עם רכב בכוונת מכוון אל עגלת תינוקת שעל המדרכה בכדי לרצוח את התינוקת, כיוון שהיא יהודיה – זו מציאות שלא נעבור עליה בשתיקה. אסור לנו להמשיך כאילו דבר לא קרה. טרור הוא לא רק ירי טילים לעבר יישובי הארץ או מטעני חבלה שמתפוצצים באוטובוסים או בכניסה של קניונים. צר לי שהקהילה הבינלאומית לא מגנה בחריפות ואינה פועלת כדי להפעיל לחץ על הנהגת הרשות הפלסטינית לעצור את שטף האלימות אשר זוכה לעידוד סמוי וגלוי מצידה.

תחושות הזעם והתסכול הבאות לידי ביטוי בקרב הציבור בישראל מוצדקות ומובנות. כאשר תחושת הביטחון נפגעת, חובתה של הממשלה ושל כוחות הביטחון להשיב אותה, ובמהרה.

אדם אשר נכנס לרכב כדי לדרוס במתכוון הולכי רגל ואדם אשר מחזיק סכין או כל כלי נשק אחר ומנסה לפגוע בשוטרים, בחיילים ובאזרחים יידע כי דמו בראשו. אין שום מקום לסובלנות במלחמה בטרור – בין מבית ובין מחוצה לו.

תקרית הירי בכפר כנא מעוררת שאלות רבות, אך לא רק כנגד השוטרים שפעלו במקום. באירוע היו שני צדדים – השוטרים ואותו אדם אשר החזיק סכין בידו והתנפל על ניידת המשטרה. בתקופה בה נתונה משטרת ישראל לביקורות בלתי פוסקות הן מצד התקשורת והן מצד הציבור, קלה היד על המקלדת כדי וכל אחד מאיתנו ממהר לשפוט מי פעל נכון ומי לא. אך הדבר האחראי ביותר הוא להותיר את חקירת האירוע לגורמים האמונים על כך, אשר להם גם מלוא הפרטים וחומר הראיות כדי להגיע להכרעה שיפוטית מאוזנת ואובייקטיבית. ולכן, בשלב הזה לא אכנס לשאלה באם הירי היה מוצדק או לא באירוע בכפר כנא. אך כן אומר, בשעה הזו, כי על הנהגת הציבור הערבי בישראל לנהוג באחריות ובאיפוק ולא להלהיט את הרוחות כפי שאנו עדים ביממה האחרונה.

ערביי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. התהום האידיאולוגית ברורה, אך החברה הישראלית כולה על כלל מרכיביה מתמודדת יום-יום, שעה-שעה, עם תהום כזו או אחרת הקיימת בין כל מרכיב ומרכיב בחברה הססגונית והייחודית כל כך במדינת ישראל.

בשבועות האחרונים נעשה מאמץ רב מצד כוחות המשטרה והביטחון בירושלים להשיב את השקט על כנו. לבסוף, השקט יוחזר. אין ברירה אחרת מלבד זו, גם אם זה ייקח זמן.

הורים נוהגים לומר: 'בסוף, זה ייגמר בבכי'. גל האלימות השוטף את הארץ לא יוביל אותנו, את מי מהצדדים, למקום טוב יותר. הוא כמעגל שנגמר בדיוק היכן שהתחיל. הקולות לנקמה, ההתבטאויות המתריסות וההסתה השוטפת בקרב שני הצדדים בימים האחרונים, לא תוביל לשום תוצאה חיובית לאף צד ובסוף, זה הרי ייגמר בבכי. אז למה לא להתעורר בזמן, לפני שזה יהיה מאוחר?

בטרור יש להילחם בכל האמצעים והכלים האפשריים ויש לנו את כל הלגיטימציה לעשות כן. אך במקביל, צריכים לדעת מתי להנמיך את הלהבות ולהשתלט על האש המשתוללת המאיימת לשרוף את הבית... וזה הזמן לעשות זאת.