ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

19 שנים אחרי, ויריות האקדח מהדהדות עדיין בליבנו, אלו שרצחו את יצחק. אלו שפצעו את הדמוקרטיה הישראלית.

הכיכר הייתה הומת אדם. רבין ראה לנגד עיניו המשתאות את התמיכה הרחבה של הציבור הישראלי במנהיגותו, בדרך שבה האמין וביקש להוביל את עם ישראל ומדינת ישראל. ברגעים האחרונים של חייו, נראה היה כי זכה לראות את שיא התמיכה שבו ולקבל את החיבוק החם מהרוב המתון, שלרוב היה דומם בימי ההסתה והאלימות דאז.

אין רגע שבו מדברים על יצחק רבין, שלא חולפת בי המחשבה איזו החמצה ספגה אומה שלמה כשרבין נרצח. הרצח הנורא הזה, הותיר אומה שלמה מדממת מאז ועד עצם היום הזה.

רבין נרצח בגלל עמדותיו הפוליטיות, בגלל תפישותיו המדיניות ובגלל הדרך שבה בחר להוביל את ישראל. הייתה זו תוצאה ישירה של הסתה מתמשכת. 'רוצח' כינו אותו, 'בוגד' צעקו לעבר מי שהיה רמטכ"ל ונלחם במו ידיו על זכותו של העם הזה להתקיים כאן בביטחון.

19 שנים חלפו וההסתה עודנה חולקת איתנו את אוויר נשמתנו.

רק בשבועות האחרונים פורסמו תמונות של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, לבוש כאפיה ואינספור גידופים פורסמו נגדו ברשתות החברתיות. כל זאת משום מה? משום שהחליט הנשיא לקרב לבבות בין יהודים וערבים בחברה הישראלית. האם הפיקה החברה הישראלית לקח מרצח ראש ממשלה? ממש לא. התהום האידיאולוגית בין שמאל וימין הלכה והעמיקה עם השנים, נוכח המצב המדיני המתסכל שבו אין התקדמות ממשית בינינו לבין הפלסטינים. שלום הפך להיות מושג בזוי, כאילו מדובר במילת גנאי אסורה. מי שמדבר על שאיפה לכינון יחסים נורמטיביים עם הצד האחר, נחשב מיד כבוגד. עוכר ישראל מגדפים אותו. להשתייך לשמאל נראה כמעשה לא פטריוטי. 19 שנים אחרי שנרצח כאן ראש ממשלה בשל עמדותיו הפוליטיות, יש שממשיכים לנסות ולסתום פיות. יש שממשיכים לכפות את עמדתם כעמדת הרוב, גם כשלא כך המצב. יש שלא מאפשרים להשמיע דעה אחרת, דעה שונה. יש שלא מבינים את מהותה של הדמוקרטיה הישראלית.

אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, אמר רבין דקות לפני שנרצח. משפט שייחקק לעד כחלק מצוואתו הבלתי כתובה שהותיר. יש לגנות אותה, להוקיע אותה - שאג באותו ערב מדוכן הנואמים אל מאות אלפי האזרחים שהיו בכיכר. זו לא דרכה של מדינת ישראל, פסק באופן נחרץ.

האם ישראל של היום היא ישראל אותה חזה רבין לנגד עיניו? האם זו ישראל אותה חזו מייסדי הבית הזה עוד לפניו? התחושה שלא כך פני הדברים.

אזרחי ישראל,

כשנזכרים ברבין, הדבר הראשון שקופץ בראש זה שלום וביטחון. אך רבין היה הרבה מעבר לכך – רבין דאג לחינוך טוב יותר לילדי ישראל, הוא הפנה את מירב המשאבים של מדינת ישראל לחינוך. בתקופת הנהגתו את המדינה, הצמיחה בארץ הייתה גבוהה. הוא הוביל מלחמה עיקשת באבטלה, הוא פעל לחיזוק הפריפריה, להנחת תשתיות מהן אנו נהנים היום מדי יום ביומו. הוא היה איש של חזון – הן מדיני והן חברתי.

רצח רבין הוא אות קין לדיראון עולם בתולדותיה של מדינת ישראל.

כיום, גדל דור בארץ הזו שלא היה כאן כשרבין נרצח. דור שלובש מדים ופועל כדי להגן על ארצו. דור שלא מכיר מציאות שבה כשמדברים על שלום, זה לא אומר שמוותרים על ביטחון.

זו הייתה ישראל של רבין – ישראל שחותרת לשלום ולא מתפשרת בנושאי ביטחון. ישראל שקולטת עולים חדשים ופועלת כדי שלצעירים שלה יהיה כאן טוב, וכפי שרבין התריע – אוי לנו אם ענף הייצוא הגדול ביותר בישראל יהיה של צעיריה. לא זו ישראל של היום. לישראל של רבין, עלינו לחזור. ויפה שעה אחת קודם.

נזכור ולעולם לא נסלח על רצח ראש הממשלה. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך. 

אזרחי ישראל,

הגזירות הכלכליות שמציג בחלקן שר האוצר, יאיר לפיד (ואת חלקן מגלים אט אט אנשי התקשורת והאופוזיציה) הן קשות, חמורות ובעיקר מסוכנות לחברה הישראלית.

אינני זוכר מתי, בגזירות הקשות שכבר ספגנו בעבר, העז משרד האוצר לגעת ולשים למטרה קבוצה כמו חיילים משוחררים שיספגו מכה קשה כאשר מבקש האוצר לבטל את העבודה המועדפת בתחנות הדלק וכן, להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה משנה לשנתיים – דבר שיקשה מאוד על צעירים (אך לא רק צעירים) לקבל דמי אבטלה באם יפוטרו או יעזבו מקום עבודה כזה או אחר.

כאשר שר האוצר מדבר על ציונות, על סיוע לניצולי שואה, על סיוע בבניית הארץ כתירוץ פופוליסטי לגזירות הקשות כשאין בכל זה שום אמת וחצי אמת כשבוחנים לעומק את הסעיף הרלוונטי בהצעת חוק ההסדרים, הרי שלא רק שהוא אינו עושה מעשה ציוני הוא אף פוגע בציונות כאשר הוא מגביר את התחושות בקרב הדור הצעיר באם שווה ואם אפשרי בכלל, לקיים בישראל חיים טובים, משגשגים ובעלי פוטנציאל להתפתח בצורה המיטבית ביותר.

כל שנה, אנו עדים למאבק נגד הגזירות הקשות של האוצר.

אין ספק כי תפקיד משרד האוצר הוא לשמור על קופת המדינה ולוודא שכלכלת ישראל לא תקרוס. אך יחד עם זאת, תפקיד משרד האוצר הוא גם לנווט את כספי המדינה כך שיינתנו לאזרחים השירותים החברתיים להם הם זכאים, שתינתן להם היכולת הבסיסית לקיים חיים בעלי כושר השתכרות ראוי, הוגן ובעל מנוף לעתיד מזהיר.

כאשר כל זה לא קורה, הרי שמשרד האוצר לא מבצע את תפקידו נאמנה ופועל בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי. משרד האוצר עובד בשבילנו ולא להיפך. למרבה הצער, המדיניות בשנים האחרונות הובילה לכך שמשפחות רבות בישראל, אם לא רובן – עובדות בשביל משרד האוצר.

אזרחי ישראל,

אני מסתכל על האופן שבו מקבל ומתדיין הציבור הישראלי בגזירות הכלכליות העתידות להיות מושתות עליו אל מול התגובה של כל חברה אחרת בעולם המערבי.

בצרפת, כאשר העלו את מחיר הדלק – כבישים נחסמו על ידי משאיות למשך ימים ארוכים.

בספרד, יצאו המונים להפגנות מחאה פרועות שלא הותירו ספק לגבי עמדת הציבור בנוגע למדיניות הכלכלית של הממשלה.

בישראל, מעלים פוסטים בפייסבוק, כמה ציוצים בטוויטר ומעטים בודדים יוצאים לרחובות לעצרות מחאה. כך לא משנים מציאות! כך לא משנים מדיניות רעה!

הקרב נגד התקציב הוא חשוב, לא רק לכיס שלנו אלא גם לעתיד שלנו כאן.

מדינת ישראל היא הבית שלנו. כאן נולדנו וכאן נרצה לחיות – אם רק יאפשרו לנו את זה באופן הגון, ראוי ומבלי שנרגיש שהנטל הכלכלי גורם לנו לצעוד במקום אם לא לצעוד לאחור.

ולכן, חשוב לדעת ולהכיר מהי בדיוק המדיניות הכלכלית של הממשלה, מהי מדיניות האוצר והעומד בראשו בתקציב המדינה המוצע ולהביע עמדה, להשמיע קול מחאה ולהזכיר הן לשר האוצר, הן לראש הממשלה ולכל גורם רלוונטי האמון על עיצוב תכנית התקציב של מדינת ישראל – אתם עובדים כאן בשבילנו ואם אנחנו, האזרחים, לא נהיה מרוצים – אתם תפוטרו!

שבוע טוב ישראל! 

אזרחי ישראל,

חוק המשילות שיעבור בעוד דקות ספורות (בזמן כתיבת שורות אלה) בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, הוא לא חוק שיסייע במשילות יציבה יותר במדינתנו.

יש בו אולי שני דברים טובים: האחד הוא הגבלת מספר השרים בממשלה והשני הוא ביטול השרים ללא תיק בממשלה. בכך למעשה מפלגות לא יוכלו עוד לסחוט תפקידים בממשלה בשביל המעמד והתואר בזמן הליך הרכבתה.

אך יש בו דבר נוראי, טעות מיסודה. העלאת אחוז החסימה ל3.25% אשר מובילה (וזו מטרתה) למחיקת הסיעות הערביות בבחירות הבאות במתכונתן הנוכחית מהכנסת (שתי הסיעות הערביות זכו ב- 3 מנדטים), תוביל בבחירות הבאות לרשימה ערבית מאוחדת אשר תזכה במגזר הערבי לתמיכה רחבה כאקט מחאתי.

כך, משלוש סיעות קטנות וחסרות יכולת השפעה הן על החקיקה ובטח על המשילות, נקבל בכנסת ה-20 מפלגה ערבית גדולה אחת בדמות 16-20 מנדטים. כן, זה המספר. מפלגה בסדר גודל כזה שמתברגת אגב, בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בכנסת יכולה לאיים הרבה יותר על הממשלה, על הקואליציה, לדרוש תפקידים בכנסת בעלי משמעות, ובל נשכח גם שמפלגה גדולה שמייצבת עצמה בחלק העליון של רשימת המפלגות הגדולות בארץ... עשויה ביום מן הימים גם לדרוש את השלטון.

אז מה עשינו בכך שהגדלנו את אחוז החסימה ומנענו מהסיעות הערביות הקטנות להיבחר בכנסת הבאה? לא יצרנו משילות, אלא יצרנו איום על המשילות. לא חיזקנו את הרוב היהודי בכנסת, אלא יצרנו איום ממשי על הרוב הזה בבית המחוקקים.

זה הוא רגע עצוב ודרמטי בכנסת ישראל, מכיוון שהחוק הזה הוא תרמית עצומה שמוביליו מסבנים את הציבור בסיסמאות של משילות כשבפועל אין לו שום קשר לכך. תבדקו את כל מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים ותמצאו מערכת בחירות אחת שהתקיימה, במוקדם או במועדה, בצל איום של סיעה קטנה ו/או ערבית על יציבות הממשלה. אל תטרחו, כי לא תמצאו.

אם יש מישהו שמאמין היום שהליכוד-ביתנו פועלים בשם ולמען הדמוקרטיה הישראלית, כדאי שיתעורר. האמונה מעוורת, אני יודע, אבל בכל זאת תראו איך אלה שבכל הזדמנות קוראים לח"כים הערביים לעזוב לסוריה יצטרכו בכנסת הבאה לרדוף אחריהם ואולי אף לבקש את כניסתם לקואליציה כדי להשיג רוב קואלציוני בכנסת.