מהלב לדף.

והסתכלתי עליו במשך דקה

קלטתי את זה..

שאין לי עם מי לדבר.. לא באמת.. לא על מה שמפריע לי...

וגם אם יש

אני לא יכולה לספר להם...

כי אז אני יוצאת אנוכית למדי..

פתאום זה נקלט..

מכל ה-24 איש המחוברים...

אף אחד לא שם..לא בשבילי...

איך יכולת להתרחק

כשהיית הכי קרוב אלי?

אתה השתנת,

חשבתי בהתחלה שזה לטובה..

וכן, זה עשה לך טוב.. אז אני הייתי הכי מאושרת בשבילך

אבל נעלמת,

אתה שונה

אתה לא פה

אתה אחר

רצית להוכיח לי אז שיש יותר טובים ממך

זוכר?

לא האמנתי לך, כי אין יותר טובים ממך...

עכשיו אני מתחילה להאמין לך...למרות שאני לא רוצה

נפגעתי.

אתה לא אתה..

הכי לא אתה..

באיזה שהוא אופן אתה עדיין חסר לי...

בתור זה שתמיד ידע לעודד

תמיד ידע להיות פה

תמיד ידע מה להגיד ברגע הנכון ובזמן הנכון..

עכשיו כמעט נעלמת,

אתה פחות פה..

וגם אם אתה פה,

אז יש שתיקה רועמת.

לא יכולה לבקש שתחזור..

אבל כן יכולה לבקש שלא תעלם...