מהלב לדף.

את שמחה,
מחייכת.
ובעולם הכל נפלא.
וכשאת צוחקת, כולם צוחקים איתך.

העולם בידייך
זה הזמן שלך להחליט.
זה הגורל שלך,
וכשתצטרכי לדעת את תדעי.

אל תדחקי בזמן..
אל תשחקי בגורל.
תחיי את החיים שלך כמו שהם עכשיו
תחיי את החיים שלך כאילו זאת השניה
האחרונה.

תחיי את החיים שלך, כמו שאת רוצה
לא כמו שמצפים ממך
כי מה שחשוב זאת את.
ולא מה שהם חושבים.

אף אחד לא יודע מה טוב בשבילך
יותר ממך.
הכדור אצלך בידיים
את תחליטי מתי להקפיץ אותו.

ובלילה אחרי שכולם הלכו לישון
הוצאת את הראש מהשמיכה
פחדת להמשיך לישון.

יצאת החוצה בצעדים קטנים
רגלייך הקטנות בקושי החזיקו אותך
אבל את חזקה
את קמת והלכת.

פותחת את דלת הבית בשקט
ויוצאת החוצה.
הולכת יחפה
וזכוכיות חותכת את רגלייך הקטנות.

אבל את חזקה,
את ממשיכה ללכת
מדחיקה את הכאב,
את יותר חזקה מהכאב.

ממשיכה ללכת,
רגלייך הקטנות פצועות עד זוב דם
את לא מתייחסת
ממשיכה ללכת..
בחושך לבד.

ממשיכה ללכת,
עד שאת מוצאת את האור
ולא אכפת לך ממה שמסביב
ולא אכפת לך שאת פצועה..

פצועה מבפנים.

בשכונה, בביניין אחד מסויים
גרה ילדה,
ילדה קטנה.

היא לא מדברת, היא לא רואה
היא כל הזמן משחקת,
ורוצה להבין מה קרה.

פעם היא ראתה,
פעם היא דיברה.
פעם היא היתה רגילה
פעם היא ידעה.

ואז יום אחד,
כשהלכה לשחק כמו בכול הימים
ענן שחור אחד ירד,
כיסה את כל השמים.
הילדה הקטנה פחדה
רצתה לרוץ למעלה.

הביניין היה חסום
הוא לא נתן לילדה להיכנס
היא נשארה למטה
בחצר.

לבד,
בחושך,
באפלה שכיסתה את השכונה.

היא באותו יום ראתה דברים
שילדה קטנה לא צריכה לראות.

מאז היא שותקת.
מאז היא כבר לא רואה.

הילדה הקטנה,
בביניין המסויים,
בשכונה.
היא גרה שם,
הילדה הקטנה.