I Might B The 1

זה נדמה שאני חוזר לכאן רק כששחור לי, כדי לפרוק ימים קשים, עצבים, מתחים.

לא מזמן כתבתי למישהו שאני מתכתב איתו שאני מרגיש פורם קשרים לתפארת. הייתה לי תוכנית מפוארת, מפורטת, מדוייקת ומכוונת של מה שאני אמור, רוצה, מוכן ומעוניין לעשות. להישאר במקום שהייתי בו בצבא גם כאזרח, לגור קצת בבית, לחסוך, ללמוד בת"א, לעשות X, Y ואפילו קצת Z. ואז, נדמה שהכל התחיל להתפורר.

בפברואר כבר הייתי מחוץ לבית, גר לבד בדירה שאני אוהב ומרוצה ממנה, אבל מרוששת אותי מהר מאוד.

באפריל לחמתי על תפקיד אחר במקום שהייתי בו בצבא, וביוני כבר הייתי בו, מוכן לחתום לשנה של עבודה קשה.

באוגוסט כבר ויתרתי על התפקיד במסע אחר חלומות אחרים.

באוקטובר התפטרתי מהעבודה שהתחלתי לעבוד בה אחרי הגיוס.

ועוד לא נובמבר ואני סובל מהעבודה החדשה שלי גם כן.

אני מרגיש כמו אוגר שרץ בגלגל ההוא ורק משגע לעצמו את השכל. בלי מטרה, בלי רעיון, אבוד. אני מפחד, מפחד ממה שזה אומר לגבי העתיד שלי, לגבי מי שאני עכשיו ומי שאני יכול להיות.

אני מתעקש כל פעם לחצות גבולות לא מוכרים, לחנוך איזורים חדשים, ונופל, ולא לומד.

אני לא מצטער על העזיבות, הפרידות, השינויים - אני מאמין שמכולם למדתי, ועם כולם אני שלם, אבל הפספוסים שבדרך, המקום הנוכחי - הם כל כך לא אני.

ואני ממש רוצה לבכות קצת, אבל לא יכול.