אני מאוד עייף. מאוד. זה היה שבוע מאוד ארוך, מאוד עמוס, מאוד קשה. אפשר אפילו לומר בקלות, לא אופייני.
לא אופייני לי למצוא את עצמי אחרי שיעור באו"פ יוצא לדייט (באמצע שבוע!) וחוזר ב 23:30 הביתה. לא אופייני לי לצאת עם רונה באמצע שבוע, ולשלם 50 ש"ח על עוגה ואייס וניל שלא ממש אכלתי. לא אופייני לי לא לעשות דברים שאני ממש רוצה (לראות גמר כוכב נולד, למשל, כמה שזה מגוחך) בגלל הצבא (חזרתי הביתה ביום חמישי ב 23:10), לא אופייני לי להישאר בבית ביום שישי (לא ללכת לסינמטק למשל) ולרוץ למיטה ממש מוקדם כי אני סחוט לחלוטין.
השבוע גם הסתמנו להן כמה מגמות חדשות, חלקן מהוות חזרה לעבר, חלקן מבט לעתיד. ובכל מקרה, פרקי סיום של סאגות לא קצרות.
הדירה
למרות שידעתי מראש שזה לא הרעיון הכי טוב, זה חלחל רק עכשיו שאני בעצם לא יכול/לא מסוגל/לא צריך לעבור דירה עכשיו. גם אם ישללו לי את הרישיון וזה יהיה קשה יותר, ואני אצטרך לפגוע באפשרויות הבילוי שלי, גם אם כל אלה נכונים, יש לכל דבר זמן ומקום.
החלטתי להפסיק לחפש דירה באופן פעיל, בצורה רשמית. לא נכנס יותר ל"הומלס",מחקתי את שורת ההפנייה בכרטיס שלי לכך שאני מחפש דירה, לא מבקר ב"מד"ס" וכו' וכו'. האקט הכי רשמי היה קניית פוסטרים לחדרים העירומים שלי בבית, אחד לחדר השינה מ"קיל ביל 2" (חרב משוננת חוצה את רשימת החיסולים של ת'ורמן) והשני לחדר העבודה שכולל 101 משפטים הכי זכורים בתולדות הקולנוע, עם הסרטים מהם הם לקוחים. וכן, יש לי שני חדרים בבית, סיפור ארוך וסבוך מדי. אפילו הסכמתי לתלות מדף ארור שקניתי באיקאה לפני כמה חודשים בחדר השינה, סמל לקיבוע מקומי כאן אולי? בכל מקרה, כנראה שכן.
נ.
יצאנו עוד פעם, ביום שני כאמור. היה נחמד, אבל אין לי מושג לאן זה הולך. לא החלטתי מה בדיוק אני רוצה לעשות איתו, אם בכלל. כרגע, לא מפריע לי שזה שם. אנחנו בקושי מדברים, במיוחד בטלפון. הוא כל הזמן עסוק. אני שמח עם זאת, שזה לא מטריד אותי יותר מדי, אני חושב שזה סימן טוב. אני בד"כ מאוד אובססיבי, ובהתחלה איתו באמת התעסקתי בזה יותר מדי, עכשיו נדמה שיש עיסוקים אחרים.
צבא
השבוע היה סוער גם בחזית הזאת, זכיתי שאחת הפקידות בלשכה שלי תקלל אותי ותצרח עליי, ואח"כ להבטחה מהמפקד שלי שהוא "יישר אותה". מחר אני אמור להנות משעתיים וקצת של 1 על 1 איתה, לראשונה מאז הקללות והצרחות. אני שמח שגם כאן, תפסתי את הצד הבוגר שלי ולא ירדתי לרמה שלה. היא התחילה לחשבן לי את הגימלים שלי ואת זה שאני יוצא לקבוצה של האנורקסיה (היא כמובן לא יודעת מאיזו סיבה אני יוצא, אבל אני נעדר חצי יום) ואת זה שאני יוצא ללימודים באו"פ פעם בשבוע (יום שני, ב 16:00 במקום ב 17:30 שעת יציאה "רשמית" - כלומר 8 שעות במקום 9.5 בעוד שהיא עושה כרגע 5 שעות שבתוכן שעה של הפסקת צהריים), והכל בתגובה לזה שגיליתי שהיא שיקרה ואמרה שיש לה תורים לרופא שלא היו לה.
השבוע עשיתי במצטבר 53 שעות ו- 35 דקות (וכן, חישבתי את זה עכשיו) בצבא, בלי יותר מדי הפסקות (אולי 2-3 במצטבר). אולצתי לוותר אפילו על הפגישה שלי בקבוצת אנורקסיה כי המפקד שלי אמר שהוא צריך אותי. תוסיפו לזה בדיקות דם, צום 14 שעות, בדיקה אצל רופא פנימי (שאפשר להגדיר אותה כבדיחה של ממש - "אתה צריך לראות אורתופד קודם, טוב, ביי"), ויש לכם שבוע נפלא. בנס נחלצתי בעור שיניי מעוד 6 שעות של כיף ביום שישי.
בגדים
אמא שלי טענה בזמן האחרון שאני קונה רק בגדי יום יום פשוטים. נזכרתי שיש לי ערב יחידה בקרוב (אירוע משמים למדי שאני בטח עוד אספר עליו שבוע הבא) והחלטתי שאני הולך להעביר את תחושתי על השירות הצבאי שלי בלבוש. לשם כך הגעתי לסניף זארה בסנטר ומצאתי לעצמי חולצה שחורה מושלמת, מכופרת, אלגנטית. אצרף אותה למכנס שחור ונעליים שחורות מבית, וקיבלתם מצגת לתפארת :X.
נקווה שזה ישתנה מתישהו, או שפשוט התקופה הזו תיגמר כבר.
דברים מלחיצים אחרים
השבוע גם גיליתי שאני צריך להגיע ביום שלישי הקרוב למשפט על התאונה שהייתה לי. מעבר לזה, המפקד שלי החליט שצריכים להיות באופן קבוע מ- 8 עד 17:30 שני אנשים במשרד, כדי לא לדפוק את הפקידות המפונקות שיש אצלי, אני אנסה לקבוע את השעות של הקב"נית שלי מחדש, בעבר הייתי הולך ב 8, אבל אז זה אומר שמישהי תצטרך לבוא ב-8, אז אני אנסה לאחר את זה.
אוכל
אין לי מושג כמה עליתי השבוע, או ירדתי. אין לי מושג, וזה לא טוב. המשקל בבית, שאני משתדל לא להשתמש בו, לא משמש שום אינדיקציה לצערי, ולכן אני לא יכול לסמוך עליו. אכלתי מאוד שונה מבדר"כ, ואני לא יודע אם זה טוב או רע. רק שבוע הבא אני אדע, וגם זה בהשפעה של עוד שבוע. קצת מפחיד.
אכלתי די הרבה סושי השבוע, 3 פעמים, ולמעשה בא לי גם היום, אבל עוד נראה אם זה בר יישום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
