7 שנים, 7 שנים שהבלוג הזה קיים, לא הייתי מאמין בתור ילד שהוא ישאר קיים.
פתחתי את הבלוג לקראת גיל 15, בתקופה דיי מבולבלת בחיים שאין ספק שישראבלוג באותה תקופה היה אחד המקומות שהכי עזרו לי להבין דברים בכל מה שקשור ליציאה מהארון וקהילה בכלל. דרך הבלוג הכרתי אנשים חדשים שעזרו לי להכיר ולהתחבר ולהבין עד כמה זה לא נורא להיות מתבגר הומו, הבנתי שאני לא לבד בעולם הזה ועוד הרבה דברים.
אני לפעמים מסתכל קצת אחורה, חוזר לתאריכים אקראיים בבלוג וקצת צוחק עם עצמי חח, מצחיק אותי לראות את הצורת כתיבה שהייתה לי בתור נער בן 15-17 שכותב בלי לחשוב, מספר כל דבר ואפילו נלהב. ממש פרטים קטנים על החיים שחלק סתם היה בשביל לכתוב וחלק באמת בשביל לשחרר ולהרגיע.
הבלוג הזה תמיד היה מקום שהיה מיועד לשחרר דברים, בגיל ההתבגרות יותר ועכשיו כבר פחות, אנשים משתנים אין ספק.
פתחתי את הבלוג וקראתי המון בלוגים של אחרים בגילאים שלי וקצת בוגרים יותר, ראיתי אותם נעלמים, לאט לאט הפסיקו לכתוב כי כל אחד התחיל את החיים שלו או שלא היה משהו רציני לכתוב כי את האמת זה נכון כשמתבגרים- פחות יש את העניין של לכתוב ולשחרר, כי החיים הם דיי שגרה ופחות עולם וירטואלי. כשראיתי אותם נעלמים אמרתי אין, אני ממשיך עם הבלוג, לא נראה לי שאעלם, אני אכתוב ואספר כי אני יודע שיש אנשים שאוהבים לקרוא וגם כי זה נוח לשחרר ופתאום ראיתי שגם אצלי קרה את אותו הדבר, נעלמתי, הפסקתי לכתוב כתבתי פעם באף פעם, אומנם כתבתי אבל הבנתי על מה הם דיברו שהתנתקו ואמרו שמרגיש להם שכבר אין סיבה להשאיר בלוג פתוח ולכתוב. בקיצור אנשים מתבגרים.
אני משאיר את הבלוג הזה פתוח כי לפעמים כיף לראות את העבר, להזכר, קצת לצחוק וגם כי אין ספק שנחמד לפעמים לכתוב פה.
לפעמים מתגעגע לישראבלוג שהיה פעם, היה הרבה יותר מעניין מהיום.
מקווה להמשיך לכתוב פה, לקרוא ולהגיב.
בסוף החודש חוגג 22, חושב איך לחגוג:)
כינוי:
מישהו חמוד:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
