החיים שלי: ישראל |
| 1/2006
אנטישמיות בביה"ס
אלהי ! איך להשאר בביה"ס שלי באשר יש אנשים אנטישמיים בכיתה שלי? דמי רותח בתוך ורידי.
חסר לי לגור בכפר איפה יש האנשים הדפוקים ביותר בצרפת. פעמים אחדות ראיתי שני בחורים (ספרדי וערבי לפי מוצאיהם) בגיל י"ט עושים את ההצדעה להיטלר, נושא את היד. אולם אנחנו לומדים בכיתה מדעית: "מיטב האומה" כמה שנאמר. כל שנה חדשה שלה ה' הגיענו, המורים מדברים בשואה, במעשי אימים של הנצים, אז איך זה יכול להיות שלא הבינו?
כפי הנראה, תחשבו שדייכם לשמוע על אנטישמיות, אבל אני מבטיח לכם שארצה באמת שלא יהיה מקרה לספר על זה עוד בימינו. אלה הם החיים בחו"ל. הבעיה הגדולה היא שהאדם חושב שהתפתח הרבה מן זמן רב משום כך אין לשים לב לאנטישמיות שיכולה לגדול בלבו. שלמה המלך עצמו אמר: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א' ט').
פעם חדשה הבוקר במבחן של שיעור פילוסופיה, המורה בחרה טקסט, דו"ח של מפקד נצי שלוח לקצין הבכיר שלו, טקסט מספר על איך לעשות במחנה ריכוז כדי להרוג יותר מהר וללא עיפות את היהודים. זה היה נורא כי בו קרא ליהודים עם מילים שלא מוקירות אותם כמו אנשים: למי שמדברים גרמנית "Stück". והשאלות, שלהן צרך לענות, היו ביחס לאופן ולבעיות בהרוג אותם. היינו בזוג לעשות את המבחן, ולצערי הנשאר היה הבחור הנצי: ה' כוחי, לא איכפת לשבת על ידו. וכשגמרתי לקרוא את הטקסט עלה בי קבס, הרגשתי בחילה כל כך חזקה שרציתי אפילו לצאת מהשיעור כי הטקסט הזה הזכיר אותי מדי את הסיפור של משפחתי. ומתי הקבס הזה עבר, תלמידים המציאו דברים צחוק של בית קברות: דפוקים, לצחוק על מות ו' מיליוני אנשים, מה פתאום? לא יכלו לתאר להם שאולי השואה נגע במישהו בכיתה.
הנה מה שרציתי לרשום על היממה שלי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
