אני לא יודעת בדיוק מה קורה איתי עכשיו, תקופה של שינוי מהותי.

אנילא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני מפחדת שברגע שאני אפול לא יהיה מי שיחזיק אותי

 ויעצור את ההדרדרות הזאת אני מפחדת להידרדר, לפגוע בעצמי. תמיד היה לי את הקטע המזוכיסטי מגיל כמה חודשיים הייתי צובטת את עצמי ומכניסה לי אצבעות לעין ) אימא שלי לא הבינה למה אני צורחת) יש לי תמונה שלי מכניסה לעצמי אצבע לעין ( איזה רפלקסים היו לי פעם) ולקלף פצעים וכאלה.

נהפכתי לפחות ביישנית, התייפתי נראה לי. אפ זה האח של חברה מהיסודי שלקח לו איזה מן לזהות אותי לעוד כמה. בזמן האחרון הביטחון העצמי עלה לי. אבל תמיד יש ליאת הפחד הזה שלא מרפה

 "אני לא מספיק טובה.."

 "אני לא מספיק טובה.."

 זה יכול לחרפן אותי

 נקווה  שהתקבלתי   לנתניה :)