זה מדהים איך  בחודשיםה אחרונים  כל הפחדים  שלי מתבטאים בחלומות .  כנראה שאני  הרבה יותר  חרדה ממה  שנדמה לי.

 המצב  בימים האחרונים בדרום מחזיר אותי שנים אחורה, לחויה   שלי עם  הטילים   בזמנו.

 יש לי חברים שם  בדרום בבאר שבע,  בדימונה .  זה  מפחיד לחזור לזה.

מי שלא עוקב  או דיי חדש  פה. ילדה מהכיתה שלי נהרגה ב2006 עם אבא שלה   במלחמת לבנון השנייה.  היינו  בני 15 בקושי.

 מקרה  שגם  עיצב אותי גרם לי להתחיל לכתוב  שירה.  למרות  הכל  ועד כמה שאפשר יצאתי מזה מחוזקת.

אבל תמיד  הייתי קצת חרדתית  בקטע  הזה של המוות .

**********

 החלק   הראשון  נכתב  לפני  שהלכתי לעבודה ,  בזמן העבודה  נודע לי  שבחור מהשכבה שלי נפצע  בינוני  בעזה. 

 והכל מתערבב  קיבלתי צמרמורת  שלא עזבה אותי.  יש לי חברים  שם  בבאר שבע , דימונה. ראשון,  חולון ותל אביב כמובן.   שום מקום לא  בטוח.

   אני מפחדת...

***********

מחשבות על זמניות  החיים שלנו פה...

ועל מה  שהחיים מזמנים לנו

**********

 בעבודה היה   ממש כאוס  וגם המערכות שלנו  לא עבגדו   אז  פשוט ישבנו  ולא עשינו שום דבר וקיבלנו על זה כסף.

 אנשים פשוט  עזבו את העבודה. ואנחנו בכלל בצפון ( ולא  בקו  האש בנתיים)