אני מרגישה עכשיו שממש לא יזיק לי חיבוק אמיתי, לא שנובע מרצון לדבר אחר אחר כך. פשוט חיבוק מחמם,  מחזק שיגיד לי שיש איזה מישהו שלא יעזוב אותי כל כך מהר. 

זה מוביל אותי לרצון לשתף  את החיבוק הכי מרגש שהיה לי. כן התרגשתי מחיבוק! (מעניין מה זה אומר עליי)

*********

זה התחיל בזה שדוד שלי נפטר אז נסענו לתל אביב ללויה. זה מהצד המשפחתי שאני פחות מכירה, הצד של אבא. ויש בזה משהו עצוב שזה הדוד השני שנפטר  בחצי שנה  והשלישי  בשנתיים האחרונות (נכון לאותו זמן)  ואנחנו  פשוט נפגשנו  דיי הרבה פעמים יחסית  באזכרות ולויות וזה דיי אירוני.

אני זכיתי להכיר קצת יותר כי יצא לי לעשות שבת בתל אביב  אצלם כמעט שנה לפניכן , כשהייתה את ההופעה של מגדת'.  הבני דודים התלהבו   מזה שאני שומעת האבי מטאל . ואפילו נודע לי שהבעלים של הסאבליים חברים טובים של בן דוד שלי. זה  היה עוד קצת לפני שהמקום  הפך לבית שלי בהופעות  של  כל מיני להקות  עד שהשומר בכניסה זכר אותי. "היי זו את"

אני זוכרת  שאבא שלי נשאר  שם לישון בשבעה וגם  זה לא היה כזה ברור נשארתי  עד הערב  עד שידיד שלי התפנה. זה היה בסביבות  9 בערב, יום שלישי. 

בעיקרון  איבדתי  תיק עם דברים   זה היה קצת לפני הפסיכומטרי.  הראש  כבר לא  היה במקום.   לפחות הכסף  והויזה היו   עלי ולא בתיק, התעודת זהות אני לא  בטוחה אבל אני חושבת שגם היא הייתה עליי או שבכלל לא הבאתי אותה איתי.

חיפשנו בית  קפה פעיל, ושיהיה  גם שקט  יחסית  שנוכל לדבר,  ולא מצאנו  בסוף הכלכנו כל הדרך  מאלנבי עד יהודה הלוי    מצאנו בית קפה   שכמעט נסגר.  קנינו קפה והלכנו  וישבנו  בטיילת  איפה  שהאורות האדומים והכיסאות על החוף. 

 כמה בכיתי  שם ,   לידו,   והוא לא ידע בטח איפה  לשים את עצמו בין היתר.  ככה  זה  שהיום  הולך רע  נשפך לי חצי מהקפה.  והוא  במהלך השיחה  אמר לי שהוא לא מחבק אנשים  כל כך.  ככה  הבחור הזה  לא בנאדם  שמחבק ונוגע פיזית כל כך.

והוא אמר  גם  שאת זאתי שהכירה בנינו הוא לא ממש חיבק.  והוא ליווה אותי בחזרה לאלנבי  לאט לאט,  ולפני  שעליתי למונית שירות  הוא פשוט בא וחיבק אותי.    כל כך הייתי  צריכה את זה  באותו רגע.  כל כך. זה ריגש אותי באמת.  אחד החיבוקים המרגשים.

הנהג מונית זיהה אותי כי שבוע לפני זה היה פורים  ונסעתי איתו,  מסתבר. ירדתי  מהמונית שירות בסבידור  והלכתי לקנות לעצמי עוד  נס קפה.   פיצוי על הקפה  שנשפך לי רובו  הבחורה שהייתה  שמה  בקפה עלית  מסרה לי אותו מעל השקעים ונשפך כנראה קצת  ועשה קצר בחצי תחנה. 

האומללות  שהרגשתי   בזמנו  אני עוד זוכרת  אותה. לא מספיק  יום   קשה ומחורבן  מכל הבחינות. לאקרוד הסיום עשיתי קצר ברכבת! כל מה שביקשתי  זה  שאנשים  ישמרו ממני  כי אני נזק.

זה היה  בסביבות שתיים ומשהו כי  פיספסתי  את  הרכבת של שתיים כי המונית רק יצאה בשתיים (מונית 66 אחרונה)  אז נשארתי שמה  עד 3  כל כך בוכה והיסטרית.  הרגשתי שאם  יפולע ליי פסנתר מהשמיים כמו בסרטים המצוירים  אני פשוט לא אתפלא.

המוכרת החמודה עוד ניסתה לגרום לי להרגיש טוב ואמרה שהמקרר קיצר. 

היו איתי שם וחיכו לרכבת שני בחורים חמודים שזיהיתי אחד מהם שנסע איתי פעם ברכבת ואמרתי לו שראיתי אותו פעם ברכבת ואני פשוט זוכרת אותו (לא ממש דיברנו אי פעם זאת הייתה הפעם הראשונה)אולי גרם לי  להרגיש  טיפה טוב יותר.

*********

אחד הימים הקשים  שלי זה נחרט לי טוב בראש, כל כך  בכיתי  חסרת אונים  בלי ספרי פסיכו מטרי, בלחץ.   אבל היה פה  גם רגע מרגש. 

"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי"

(שי גבסו-ארים ראשי)

בחמישי כשחזרתי הבייתה גיליתי שדוד שלי מצד האבא במצב מאוד קריטי אחרי אירוע מוחי בפעם השלישית שקיבל השבוע. זה אחד הדודים שאני יותר מכירה מהצד הזה של המשפחה, אולי בגלל שהוא גר בעיר שלנו ואולי בגלל שהוא שמר יותר על קשר במשך השנים. כרגע הוא צמח לפי הבנתי.

לכל מקרה אמרתי לאימא שלי שיודיעו לי אם הוא נפטר ולא יחסכו את זה ממני בגלל שאני בת"א. פשוט בזמן האחרון פשוט לא מעדכנים אותי בדברים שקורים בבית( כמו שהתחילו לבנות גג, על הסיום היא כבר אמרה לי אבל גם זה כי התקשרתי בלי קשר!)

המצב הזה גרם לי לחשוב הרבה על המשפחה שלי ולהתסכל בכל האלבומים שמצאתי ולחשוב כמה חבל שיש לי צד במשפחה שאני כלל לא מכירה. הצד המרוקאי שלי, שהמשפחה בקשר רופף יחסית. ההורים של אבא נפטרו לפני שנולדתי, אבל עדיין יש לי איזשהו קשר לסבא שלי ז"ל.

נולדתי באזכרה של סבא שלי ההורים שלי אמרו לי שלפני שהוא נפטר, כשהוא היה צמח הוא קרא בשם של אימא שלי. אני נולדתי כמה שנים אחרי שהוא נפטר באזכרה שלו. ההורים שלי חיכו כמעט תשע שנים עד שהצליחו עם ההריון הזה המון זמן וטיפולי פוריות.ההיריון התחיל עם שלושה עוברים אחד נספג בתחילת היריון ואחד לא התפתח כראוי ומת בלידה אני נולדתי חודש שמיני של ההיריון, באזכרה של סבא שלי. לאבא שלי הייתה הרגשה שזה מה שיקרה כבר מתחילת ההיריון.

 זה תחושת תיסכול מטורפת לא להכיר צד שלם של המשפחה שלך מה הייתי עושה בשביל לשבת על ברכיו של סבי ולשמוע סיפורים על החיים במרוקו, או סיפורי תורה, מדרשים וחידושים. או להכיר את האוכל של סבתא אולי ללמוד לבשל אוכל מרוקאי אסלי .

מצד אחד יש לי צד במשפחה שבכלל לא הכרתי, אבל מצד שני יש לי משפחה שאני מכירה דיי טוב.

הצד התימני שלי. מן הסתם זה טבעי שנהיה קרובים לצד אחד במשפחה יותר מהשני, כי בכל זאת עם הצד הזה אנחנו עושים את החגים וכל המשפחה ביחד.

 מה שכן גם כאן הזמן נתן את אותותיו סבא שלי נפטר כשהייתי בסוף כיתה ז' ( גם לאחר כמה אירועי מוח) , אחרי פחות משנה סבתא שלי קיבלה אירוע מוחי ונשארה משותקת בחציה השמאלי שהיה הדומיננטי אצלה. מאז שהיא משותקת מאוד קשה לי וכמעט בלי אפשרע בשבילי להבין אותה. אני לא יודעת אם זה כי היא דוחפת מילים בתימנית לתוך משפטים או בגלל שהיא לא שמה את השיניים התותבות שלה. וכ"כ חבל לי כשהיא סובלת וכואב לה מאוד. הייתי רוצה שתמשיך לספר לי על כל מיני דברים שקרו לה פעם בתימן וסיפורים כמו שרק היא יודעת לספר.

כמו כל השנה  אנו עושים את ליל הסדר  אצל סבתא  שלי מצד האימא

הצד  השני במשפחה  סבא וסבתא  נפטרו לפני שנולדתי  המשפחה  קצת מפוזרת

ואין לי ממש קשר מיוחד איתם לעומת זאת   עם הצד של אימא אני הרבה יותר בקשר עושים חגים ביחד

 ככה זה חגים וגם  כשיש  סבתא  שחיה.

אז ליל  הסדר   אני עושה אצל סבתא שלי וכרגיל יהיו  שם מאכלים  תמניים "מסורתיים".

•האורז עם הצנוברים/שקדים/אגוזים ופטרוזיליה ושמן זית   של דודה  שלי שהפך למאכל המסורתי  בחגים  שלנו.

•עוף בדבש  עם תפוחי אדמה ופירות יבשים של אותה דודה

•ודגים   שאימא שלי מכינה

•עוד  מאכלים שקצת פחות קבועים

אצלנו זה מסורת שכל אחד מכין מאכל כבר הפך למסורת קבועה  כמעט מה כל אחד מכין.

גם כל אחד מביא מתנה  אחד לשני.

קרה  פעם אחת מקרה מאוד משעשע  שדודה שלי קנתה  מתנות  ונשארה לה אחת והיא לא הבינה

למי חסרה מתנה.  והיא אמרה  אנחנו  4 אחים אז למי לא הבאתי? ואז היא קלטה  שהיא   גם  קנתה מתנה לעצמה

זה היה  משעשע אני דיי הרסתי את זה

פעם לפני שסבתא שלי  קיבלה  אירוע מוחי היינו ישנים אצלה וחוזרים הביתה במוצאי החג,

אבל מאז האירוע המוחי שהיה לה יש לה פיליפינית צמודה  ואנחנו חוזרים  ברגל  הביתה.

סבא שלי היה קורא את ההגדה, הוא נפטר לפני4 וחצי שנים מאז  אבא שליקורה את ההגדה.

בעיקרון אנחנו משפחה מאוד מגוונת מכל הצדדים על  זה אפשר כבר לכתוב פוסט נפרד..