לפני שבועיים ביום חמישי דוד שלי נפטר והייתי בלוויה שלו. אפילו לפילו לפני כל השבוע הייתי בדיכאון מסוים שרק הלך והתעצם אבל זה השתפר עם חופש  שלא יצא לי לעשות כמעט כלוםממה  שבאמת רציתי חוץ משינעלו אותי בדירה בטעות כשהגעתי לת"א ובסוף לא עשיתי את מה שרציתי בכלל.

אבל הזמן הזה שהייתי עם עצמי היה שווה את הכל אני מחייכת שוב פחות או יותר  והבהרתי לעצמי   המון דברים

 וכן אני מאגישה שלפעמים הכל מתערבב לי כל הרגשות האלה וכל הפחדים

ואני מפחדת נורא לאבד את עצמי