בן אדם נעור וכבר נרדם
ימיו קצרים סופם עצוב
אדם..
הוא לא ילמד לנצח
הוא שוכח לאהוב
הוא לא יודע
שיומו קרוב
כי אדם הוא
הוא רק אדם !
|
 כינוי:
בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
פלסיבו אפקט
אני הוכלת לקנות מחר כרטיסים להופעה של פלסיבו !
לי ולחברה יהיה כיף ! אני אעשה את השבת בת"א אין לי ברירה
אבל חזרתי הבייתה היום ונחזור גם יום חמישי
אני כלכך הולכת להנות!!!! סוף סוך יש לי כסף ויש לי עם מי ללכת ואנני גם מכירה את השירים :)
כי לא חוכמה ללכת ולא להכיר את השירים
וכנראה שאני אלך גם להופעה של פורקופיין טרי אבל זה לא סגור עדיין
אני
כנראה שעשיתי לחברה שלי את השבוע או החודש או מה שזה לא יהיה :)
אנחנו נהנה.
סתם רציתי לשתף
| |
כמה דברים
אני בתקופה של התפתחות וצמיחה,
בשישי שעבר היה לי יום הולדת 19 נראה קצת רחוק
כל כך הרבה דברים עוברים עליי בו זמנית, כעס חיוכים
כאבי ראש סיכסוכים אבל זה סתם.
בעיקר רציתי להגיד שזה כיף שיש אנשים שמעריכים אותך באמת על מי שאתה
ועל כל הדברים האלה שאתה עושה.
זו הרגשה נפלאה אבל אם אומרים לי שאני מקסימה ודברים כאלה אני מובכת עד שורש הנשמה שלי
נורא קשה לי עם זה
אז מצד אחד זה כיף וזה מחמיא כמו לא יודעת מה, מצד שני אני לא מסוגלת לשמוע באמת קשהלי לשמוע שאני מקסימה או מדהימה אנשים.
אבל בהחלט יש לי חיוך מקסים  ואני מתחילה להעריך את עצמי כמו שצריך, פחות או יותר. אני בהליך נורא חשוב.
| |
מחשבות של אחת בלילה
בשישי שעבר ראיתי מישהו מהשכבה שלי שלא יצא לי לראות מהמסיבת סיום,
הוא בצבא בקרבי. חוץ מזה שלא זיהיתי אותו, אלא רק כשהוא התחיל לדבר עם מישהו אחר.
ההרגשה הייתה מאוד מוזרה. גם בגלל שלא זיהיתי אותו, וגם בגלל שהוא בין היחידים שרציתי לשמור איתם על קשר (שזה לא הכי הכי קרה)
מהשכבה.
לא יודעת איך להתחיל לתאר את ההרגשה המטורפת הזה של דז'ה וו או מה ש זה לא היה כזה משהו כמו בעיטה בבטן ולא יכולתי ממש לדבר
בטחח יצאתי כזאת סתומה*.
אני הרבה פעמים יוצאת סתומה עם אנשים שאכפת לי מהם.
חח כן ככה זהה כשאתה מנסה לחשוב על כל מילה שיוצאת לך מהפה תוך כדי דיבור, זה נוראי.
אם אני רוצה לשמור על קשר עם אנשים מסויימים אני חייבת לפעול ולא לחכות למשיח
אני זוכרת את הפחדים האלה שהיו לי מזה שבחורים מהשכבה שלי יתגייסו כל כך הפחיד אותי לחשוב שהאנשים שאני מכירה ילחמו שם
או חס וחלילה יפגעו. היו לי חרדות מזה בתקופת המלחמה והרבה אחריה
והנה זה קורה לא שמישהו נפגע חס וחלילה אבל הנה הם על מדים
ופתאום אני רואה אותם במקרה פה ושם ברכבת באוטובוס או אפילו בתל אביב
אבל העיר שלי הרבה הפחות גדולה מתל אביב ככה שיש יותר סיכוי להיפגש
עם רובם פשוט אין על מה לדבר כל אחד הלך לכיוון שונה ואני ידעתי שזה יקרה
אבל עם חלק מהם יש תחושת החמצה נוראית שהייתי רוצה להכיר יותר ומעבר למה שאני מכירה או מה שהכרתי בזמנו
וחוץ מזה אנשים משתנים אני השתנתי מאוד אבל הרגין שלנוב עיקרו נשאר אותו דבר פחות או יותר
אם יקרה לאנשים שאני מכרה משהו אני אחזור לדיכאון . מספיק קשה לי עם פעם אחת כזאת. ועוד נגיד לשמוע בחדשות או לקרוא דבר כזה בעיתון אני אתפרק לחתיכות אני טיפוס מאוד רגיש וזה נוראי למדתי פחות להתרגש מדברים אבל אניתמיד אהיה הטיפוס הרגיש
אני צריכה להגיד לאנשים שאני מעריכה שהם אנשיםפ נפלאים וכו' ואם יש אנשים שאני רוצה לבלות בחברתם יותר להגיד להם את זה ולא לחשכות שזה יהיה מאוחר. ולא לדחות דברים
*אולי ככה מרגישים אהבה באיזשהו מקום
וכמה שירים שכתבתי הרגע " לקינוח"
זה הרגע
בו האסימון נפל
הרגע בו זיהיתי את
האדם המוכר
האדם האהוב
בדמות החייל המחוספספת
שניצבה מולי
אוחזת בנשק
זהו אינו ילדי
ילדי איננו.
מולי ניצב
גבר!
הכאב מגיע בלילה
כשכל הרגשות כבר כבו
הכאב מפלח את הגופים הישנים
והצער צף כמרבד קסמים
ובחלומות הם מופיעים
ובזיכרונותינו הם עדיין חיים
החללים
לילה טוב
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
