אני  מרגישה שאני מתפרקת.   אני צריכה לאסוף את עצמי.

החלטי סופית שאני לא אלמד את המקצוע  שרציתי ללמוד בהתחלה.  למרות שנרשמתי ושילמנו  מקדמה  לשכר לימוד. (פשוט אין עבודה בזה בכלל.)

אין לי מושג  מה אני כן רוצה ללמוד.

כבר שלושה שבועות שאנ  מגיעה לתל אביב  בימי חמישי מכל מיני סיבות. משהו בעיר הזו מרגיע אותי.

חודש אוגוסט בפתח.(מחורפנת כבר אמרתי לא?) אז לא יכולתי לבחור  אז קניתי את שניהם (ANTHRAX וגם GOJIRA)

קניתי לעצמי גם   גלאקסי 3  כי הטלפון שלי  היה בשלבי גסיסה אחרונים.

אורפנד לנד  כל כך הרבה  להגיד על הלהקה הזו ועל זה שהיא הייתה ההופעת  מטאל הראשונה שלי בזמנו. 

והכלב שלי שאוהב ללא תנאים כי ככה. ( למרות שהוא נראה טיפה מפחיד )  מתוק אמיתי וגורם לי לשמור על השפיות

כשחברה שולחת לך קישור לבלוג אתה יודע שנחשפת למרות שאני לא אנונימית בכלל מוזר לי שאנשים שאני מכירה קוראים כאן כי  אני חושפת את הצד הדיכאוני שלי וגם את הצד המוזר. יאללה שיהיה...

 אף אחד לא הבטיח דבר, אני מפחדת מאוד.  להיות רחוקה מהחברים שלי.  להיות שוב במקום שארגיש "עוף מוזר"  לא אתאים  בכלל

היו לי יות רמידי  שנים כאלה. שנים על  גבי שנים של בדידות.

אני בנאדם מאוד חברתי אין לי בעיה לצאת ולהכיר אנשים בכל מקום לקח לי זמן  עד שאזרתי  אומץ  ללכת להופעות  ומשם יצא רק טוב. 

 ש לי  חיוך של אדם מפגר לפעמים שפשוט נמתץח לי על הפנים. 

אני מפחדת להיעלם.

אני מפחדת לא למתו א את עצמי.

אני מפחדת לא להיות עצמאית . מבחינה כלכלית.

אני לא מכירה אנשים  כל כך בצפון בכלל . ( אבל אני אביא  חברים שלי לטיול באיזור  שאי אגור  אני חייבת יש מספיק מסלולים! והם כבר מארגנים טיולים כאלה מידי פעם.

קשה לי עם זה

לפעמים יש  דברים שהלואי והייתי יכולה לשכוח. אבל הם נחרטו עמוק  מידיי ובכל זאת אני דולגת בזה שכל דבר  שקורה  מלמד אותנו משהו. וקשה לי לוותר על  זה.

ויש דברים שלא הייתי מוותרת עליהם בעד שום הון שבעולם.  כמו הדברים שהחיוך שלי הביא לי  איך חיוך אחד  יכול לשבור  כל כך הרבה קרח בין  אנשים.

ואני כל כך שמחה  שיש לי חברים שעושים  לי פשוט טוב. מצחיקים  ודפוקים  עם הומור של כיתה א'   אלו האנשים הכי שווים, האנשים שפשוט מעלים לך חיוך על הפנים.