אני כועסת על עצמי על שהייתי טיפשה.
אני כועסת על עצמי שנהנתי מהיותי אומללה.
אני כועסת על עצמי
על שנפלתי שוב בפח.
אני כועסת על עצמי
על שהאמנתי,
שפיתחתי ציפיות.
אני כועסת על עצמי
כי נתתי לך להיכנס לתוכי
ולכל מה שאני.

אני כועסת
כועסת על עצמי כל כך
על שחשבתי לתומי, שהפעם
אולי זה יהיה שונה
אני כועסת על עצמי
על שהייתי תמימה ונאיבית.
אני כועסת על עצמי כל כך
כשבעצם
אני אמורה לכעוס עליך
על זה שאין לך מצפון
על שאכפת לך רק מעצמך
על שאתה ערמומי
וכזה שרלטן.
על שאתה שקרן פתולוגי.
על זה שאצלך,
מילים ומעשים הם
לחוד.
רק לדבר אתה יודע..
סוחף אותי במילים שלך.
לעשות,אתה לא יודע.
אי אפשר לסמוך עליך בדבר
רק בלהתאהב.

ובגלל זה אני כועסת
רק על עצמי
וכל כך, על עצמי.
על שנפלתי.
אך לא אפול בשנית.

לפחות דבר אחד למדתי.
עכשיו
בגללך,
בזכותך
אני לא רוצה להרגיש
לא רוצה לאהוב
לא לסמוך
ולא לקוות,
לשום דבר
בעולם.