לא יודעת.. כבר איכשהו חשבתי שמשהו מתחיל להסתדר..

אני לא חושבת שהוא היה שולח את האסמס הזה בלי סיבה

תולה בי כאלו תקוות לחינם..

אני מודעת לזה שזו אובססיה

והאמת שגם לא כזה אכפת לי

גם לא מעניין אותי לצאת מזה

פשוט.. לא אכפת לי

אני אחיה כמו מכונה

אולי אני צוחקת מדי פעם..

ומדברת ויוצאת

אבל באמת שאני מרגישה מתה מבפנים

והם רואים את המצב שלי..

איך היא יכולה לא להגיד לי מה הוא חושב??

מה אני צריכה להשבר מולו??

אני לא רוצה

לא צריכה שהוא ירחם עליי

אם היא רק הייתה אומרת לי מה הוא חושב הייתי אולי יודעת מה להגיד

למרות שזה כבר מאבד תקווה

כנראה שלא משנה מה אני אגיד

הוא החליט.. וזהו

היו לה דמעות בעיניים והיא אמרה בואי נגיד שזה לא חיובי

איך היא יכולה להעביר איתי את כל היום ולא להגיד לי את זה??

נמאס לי מכולם..

נמאס לי מהכל

מהמצב הזה

מכל החיים האלה

שעד שמשו היה בהם טוב הרסתי אותו

אני מסתכלת אחורה..

וזה פשוט נראה לי מיותר

חשבתי כבר שיצאתי מזה..

תליתי הכל באסמס המסכן הזה

הוא בא לדבר איתי היום

והיא אמרה שמה שהוא חושב.. "בואי נגיד שזה לא חיובי"

ובסוף הוא גם לא בא..

לפחות הוא הודיע לי על זה ולא נתן לי לחכות כמו מטומטמת..

אני לא יודעת מה יותר גרוע

זה שהוא לא בא או מה שהיה קורה אם הוא כן היה מגיע

בכל מקרה..

אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל לעמוד בכאב הזה..

אני לא יכולה יותר עם התקפי הבכי האלה

ונמאס לי להתקשר לחברה בוכה

אני מתמודדת עם החרא הזה לבד הפעם..

אם זה לא יהרוג אותי.. אז אולי זה יעשה אותי חזקה יותר..

והאמת, שיש מצב שזה יהרוג אותי