1. הכחשה - הכחשה זה מנגנון הגנה בו אדם מתמודד עם עובדה שהיא כואבת מכדי לקבל, ודוחה אותה במקום זה, תוך התעקשות שהיא לא נכונה וסירוב לראות את הראיות. אין בכי. אין קבלה או אפילו הכרה באובדן.
השוק הראשוני.. ברגע שקיבלתי את ההודעה שהוא מוחק אותי מחייו..
חשבתי שאין מצב שזה קורה לי..
2. כעס - "למה אני?" רגשות של רצון להילחם חזרה, להחזיר. כעס יכולה להיות תגובה לאיום נתפס כלפי עצמך או אחר חשוב, בהווה, בעבר או בעתיד.
אח"כ הרגשתי שאני משתגעת ולא הפסקתי לשאול את עצמי למה הכל קורה דווקא לי.. זה כל כך לא הוגן!!
3. מיקוח - בדר"כ קורה לפני האובדן.
ניסיתי לשנות את זה.. שלחתי לו איזה הודעה באורך של שמונה שאני מצטערת ושאני לא רוצה לאבד אותו.. אבל זה כבר לא שינה כלום..
4. דיכאון - תחושות מציפות של חוסר תקווה, תסכול, מרירות, רחמים עצמיים, אבל על אובדן אדם יחד עם תקוות, חלומות ותוכניות לעתיד. תחושת חוסר שליטה. תחושה של חוסר תחושה. לעיתים תחושות אובדניות.
שבוע שלם שלא יכולתי להפסיק לבכות.. אם זה בבוקר שקלטתי כל יום מחדש שזה אמיתי או ברגעים שהייתי לבד או כשהזכירו לי אותו, כל דבר הזכיר לי אותו! הלב שלי כאב פיזית ולא יכולתי לתפקד בכלל..
5. קבלה - יש הבדל בין קבלה וכניעה. יש לקבל את האובדן, לא פשוט לנסות לסבול אותו בשקט. למצוא את הטוב שיכול לצאת מכאב האובדן, למצוא נחמה וריפוי.
אני עדיין קצת נאבקת.. אבל די קיבלתי את העובדה שהאדם הזה, שאני כל כך אוהבת מת מבחינתי.. עדיין קשה לי פה ושם ולפעמים אני מאמינה שאני עוד אוכל לשנות את זה אבל בגדול אני מפסיקה לבכות, מוציאה את עצמי מהדיכאון ומנסה להמשיך הלאה.. מנסה להתרכז בדברים שחשובים לי כרגע ומנסה לא לתת לזה להשפיע עליי והלפריע לי לחיות
יכולתי להתעסק בזה עוד המון זמן.. אני כזאת.
פשוט אין לי ברירה כרגע.. אני חייבת להיות מרוכזת יש לי המון משימות ואני חייבת להיות שקועה אך ורק בהן..
אסור לי לתת לו לשלוט לי בחיים ובטח שלא להרוס אותם כרגע
העבודה שלי היא הדבר שהכי חשוב לי בחיים כרגע.. יש לי משימה של 3 שבועות בחו"ל ואני מקווה שאני אעבור אותם בהצלחה בלי לחשוב על זה בכלל
אני צריכה לעלות על המטוס ולהשאיר אותו ואת המחשבות בארץ..
מקווה שאני אצליח!
זה לא יהיה קל
אבל כבר מזמן הבנתי שהחיים רחוקים מלהיות קלים..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
