שלוש ארבע ו..

אימא שלי אמרה, אולי במילים ואולי בדממה,שקודם כל אני אדם ורק אחר כך -אישה.

אישה –אולי זו נעמי קדוש היושבת בבית ממול ,בקומה שנייה , בארבע אחר הצהריים, על כוס קפה עם רינה. שתי נשים, סוקרות את הרחוב ,מזווית אסטרטגית, בשעה המתאימה..

נשים, שתיים ,יושבות על המרפסת, קפה סיגריה ועין טובה, מידי פעם יעברו למרפסת של רינה. יכסו שני רחובות בהצלבה ואיין מודיעין בעולם כמו מודיעין השכונה.

הלכתי- ראו, אייך התלבשתי-קלטו, עם מי הגעתי -ידעו וכשהשמנתי -אמרו.

מי חזר מהעבודה? ומתי ?ואיפה הוא עובד ?ובאיזה דרגה? ואייך נראית אשתו?וכמה נקי הבית שלה?.

השמינה? הסתפרה? יש לה מישהו? הוא קנה לה?כמה עלה?!

וכל האנשים בשכונה גברים ונשים,ילדות וילדים ,עוברים ברחוב וחשים ,אייך מהמרפסת בקומה השנייה הם  נצפים ,ומרגישים קטנים, קטנים, קטנים.

ואימא שלי, אישה שקודם כל אדם ,כך היא אמרה ,ישבה כל ארבע אחה"צ, קפה וסיגריה ,לא אוהבת לשון הרע,  בבית, לבדה.