גשם יורד
הרבה גשם
ברקים יורים אור על העיר
אני נוהג את הרכב והסערה
רודפת אותי
בשעות הגדולות של החושך
היא באה והולכת
הסערה
לא היא
בשעות החושך הגדולות נודעת
לסערה שבי
אלו רק עיניה הוא אומר
החושך
כי שעותיו עלי גדולות
אלו רק עיניה
אלו לא קולות
זו סערה וזה
לואיז בארון שלי גרה
דווקא שם היא עשתה לה גינה
כמה צמחים וקצת עשב
ושמש כל השנה
אני חייב ללכת
חייב ללכת
לצלול גם אני בארון
בחוץ הומה שלכת
האביב עם לואיז בארון
צריך ללכת
לואיז בארון קוראת ספר
על דברים שיקרו רק אולי
אם נמשיך לאהוב את השמש
ואת הצומח ואת כול מה ש
High
לואיז מקשיבה לשירת הפרחים
כמו למי שכתב את הספר
הם ללואיז שרים
צריך ללכת שר בה
אורם הקסום
פרח הופך
היקום
היינו חברים טובים אמילי ואני
אני חושב שהיתה זו אהבה אמיתית
לה כל הזמן כאב
ואני כל אותו זמן הייתי
עצוב
היא לא ידעה להגיד מה כואב לה
ואני הייתי עצוב בגלל הכאב שיבוא
בהמשך
בגלל כל מה שעוד אעשה לה
ובעיקר בגלל מה שלא אעשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: