ארצה לעבוד על זה שאהיה מוכן. אעשה כל מה שביכולתי. אל תגידו שאני לא יודע, כי זה יפגע בי. תהיו בטוחים שאני יודע. ואם אתם לא מסוגלים, זה בסדר, אבל אני בטוח יודע. יודע שעברתי המון. יודע שמסוגל. הנחמה הגדולה, הידיעה הגדולה ועם זאת הדבר שהכי קשה להודות בו, ההתמודדות הכי גדולה.

כשהייתי ילד הייתי בעל דמיון, וגם היום אני בעל דמיון, בין אם הוא דמיון נטו ובין אם הוא תורגם למשהו אחר, את שניהם יש בי. מוזיקה הוציאה ממני קסם רגשי נעלה, היום זה קסם יותר מחובר. עליי להתחבר עד הסוף לכל רגש שאני מרגיש. עליי להתחבר לגרעין, עד הסוף, אם אני יכול. הד הסוף.

כשהייתי ילד המוזיקה הוציאה ממני קסם, הייתי הולך בראש תהלוכה בה חיות ובני אדם הלכו ביחד, עקבו אחריי. תמיד הייתי בראש התהלוכה, האנשים לא היו מאחוריי אבל חלק מהחיות כן. הרבה יותר טבעי להם. וזה קרה, זה היה החלום שלי.

מאז חיי השתנו. החלומות הפכו לאחרים, הגדירו את החלום למטרות בחיי היומיום שלנו. המוכנות שלנו כאנשים, כחברים, כחברה, הם כמו המוכנות שלי. קשורים זה בזה. תלויים זה בזה. מצב המשפחה שלי קשור בי. הכל. יהיה קשה, אבל אני אנסה. אני מנסה.

הכל מלא סימנים שהשתנינו. שהעולם השתנה, שהחברה השתנתה, שהאנשים השתנו. האח הגדול, טקס פרסי הווידאו של אמטיוי, המשחק של מכבי. הסימנים נמצאים, בדרכים שונות, במצבים שונים, בספירות(spheres) שונות. הכל נמצא שם. אבל רובנו לא מרגישים את זה, רובנו לא מפותחים לזה. יש חלק שפתוחים לזה, שמכירים את זה, להם יש את הכוח להציל אותנו. לי יש את הכוח להציל אותנו. הכל תלוי-מה אתה עובר בחיים. הכל תלוי במה אתה עובר בחיים.

כוח..תקווה..אני מאמין בכולכם וכולכם מאמינים בי כי אתם רוצים בזה. זה מספיק כדי להגיד הכל. זה מספיק כדי להסביר הכל.

יש גלגל חיים, אם נלמד בעצמנו. אחרת-אין כלום.  

אל תתנו לשום רעיון לשעבד אתכם, כי אחרת אין זה חופש. נסו לעשות מה שאתם יכולים, אבל באמת.

והקריטי בשבילי: זכור שזה לא משנה אם מסתכלים למצלמה, אם מראים לאנשים או לא, העיקר שאתה זוכר שהכל נתון לפרשנות, הכל הוא איך שאנחנו רואים את זה, איך שאנחנו שופטים את זה, מפרשים את זה, ומה האידיאל.

ותוספת: אני כמו כולם ומאוד שונה בו זמנית. אני הכל. אני מנסה לחיות בעולם קשה, מוריד, אך מעודד, מעלה. כולנו יכולים לחיות מעולה, להתגבר על הכל. תהיה דרך לעבור, כמה ארוכה/קצרה או קלה/קשה, זה תלוי במה אנחנו מכירים ובכמה אנחנו פתוחים וגמישים, תלוי בנו ויש מאמץ לעשות. אבל הכי חשוב שתהיה כמות של טבעיות, לא לגמרי בכוח, כי אחרת זה לא באמת קורה.