מה זה משנה שה-14.2 מגיע? מישהו פה יאהב יותר ממה שהוא אוהב עכשיו? משהו באמת ישתנה?

מה זה משנה, אם כשאני מרגיש כלום אז אמא שלי חושבת שאני כועס עליה ואבא שלי טוען שאני צריך לעזור יותר בבית? תפקחו את העיניים ותראו מה באמת קורה. ואתם טוענים שאני חי בעולם אחר. נו, באמת.

מה זה משנה אם אני אחכה עוד ועוד, ואז יגידו לי: לאהבה לא מחכים-מביאים אותה! ואז אני אנסה להביא אותה, ואז יגידו לי-לאהבה לא קוראים-היא באה לבד!

באה לבד? מביאים אותה? באמת! כן כן, הייתה לי אהבה לתפקיד, ואולי עדיין יש לי, אך אף פעם אנשים לא יקלטו בסופו של דבר כלום למוח החסר ערך שלהם, לא ייתנו מקום למשהו חדש.

מה זה משנה שהייתי נחמד? שעזרתי? מה זה משנה אם אני משאיר את האופציות פתוחות? אף אחת לא רוצה. אף אחת לא מסוגלת לרצות, או לא רוצה מספיק.

היא מוותרת לעצמה, גם היא, אבל השנייה מנסה.

היא בכלל לא יוצרת קשר. אולי לא מסוגלת. אבל די! אולי שמישהו יבוא לקראתי פעם אחת בחייו?

והמפקדת שלי מתפלאת שאני לא מדבר איתה. וול, הוכחת את טיפשותך פעם אחת, אבל לפחות את גם מנסה. לפני שאת והמפקד שלך זורקים מילים לאוויר, תשקלו אותן.

ודי. אני מרגיש כלומי. הכלום מתפשט בי. אז מה אם נהניתי ביום שישי? אני מרגיש חסר כל. חסר תקווה, חסר ייעוד, חסר מטרה. אין לי כוח לעוד סיבוב עם אנשים חסרי ערך מטומטמים. כולם יודעים לפרש הכל בצורה לא נכונה.

היא ישר קופצת להערכה העצמית הנמוכה שלה. לא ידעתי מה לעשות, אז התקשרתי אליה. היא לא מסוגלת לעזור.

איכשהו...אני רוצה להיעלם. לא להיות פה יותר. לא כנשמה ולא כגוף. האם אין לנשמה סוף? האם יש מפלט?

קיבלתי תלונה ממשטרה צבאית בתחילת השבוע. זה אומר משפט וזה אומר ריתוק לבסיס. מצויין, אולי אני אוכל להתרחק מהכל לזמן מה. להתרחק מאנשים חסרי ערך שחושבים שאני חי בעולם אחר. תפקחו את העיניים, זונות.