יודע שאני מסוגל להנות הלילה, אך לא נהנה. לא נותן לעצמי.

אך מרגיש טוב. לא מרגיש רע עם עצמי. מתבודד, לא רוקד, לא שר, לא מדבר, רק צופה. צופה ומרגיש טוב. יודע שאני מסוגל ליותר, יודע שאני מסוגל להנות-אך לא עושה זאת.

אולי בגלל שמבחינתי זה לא מושלם? אולי אין לי רצון? ובדרך החזרה אני שומע את השיר, השיר שאומר לי שאני עושה טעות- שאם אני מרגיש טוב אז לנצל את זה. אבל הערב אין לי חשק.

חלק מנסים לדבר- חלק רק בשאלות קלילות, חלק בכמה שאלות מהותיות, וחלק עם מבטים עמוקים וגם דיבורים. חלק עם עקיצות והסקת מסקנות לא נכונות. שניים אמרו שהם קוראים בבלוג בקביעות.

ובדרך חזרה אני נוסע עם אלעד וחברה שלו, ששמחה על העובדה שאני נוסע איתם. אלעד ודורא מדברים על הצבא. דורא מזלזל בתפקידי הצבאי. לי זה לא מפריע יותר מדי. אמרתי לו פעם אחת שהוא מזלזל, הוא לא הגיב. לא בטוח שהוא שמע. מעניין.

אז מה?

סוף סוף לשירים יש שוב את משמעותם. האם אני נותן לזה לחלוף שוב?