עוד מכה ועוד מכה. זה כואב, אני יודע.

יודע שאני מתחרט על זה. יודע שאין לי סיבה להפסיק את הטוב, אבל ממשיך במה שאני עושה.

שתיקה.

אמרתי את מה שהיה לי בראש כמה דקות טובות. "עוד משהו?"

"לא, מצטערת שהפרעתי, תודה שענית, ביי".

שתיקה של שנייה. "ביי".

תזכרי שלך הייתה את ההערכה העצמית הנמוכה, לא לי.