אמרתי לא, זה לא הייתי אני.

למה? כי כבר ככה החלטתי אז. עברתי את זה, לונורא.

אבל היום באו ספקות, הרגשה לא נעימה.

למה?

החלטתי כבר לעבור את זה. בסדר. מצב נפשי שלא רוצה לקיים דו שיח ברגע. הבנתי וקיבלתי.

נו,לונורא. לא כאילו סוד גדול. יהיה בסדר.

אבל משהו כן העכיר את רוחי.

דווקא הייתי במצב טוב.

ואז קצת ירד.

הייתה הרגשה לא טובה. ואז ראיתי ששום דבר לא השתנה אצלו, וזה הכעיס אותי.

אני יכול להשתנות, ואתם לא?

למה לא?

תפקחו את העיניים. תקשיבו לעצמכם. זה מאוד פשוט. אתה רוצה שאני אתבגר אבל בכל זאת משאיר אותי מאחורה?

ואני מנסה לפעמים, קצת קצת, אבל הכי טוב לדבר על זה.

לא יכול לדבר על זה איתכם.

לפחות לא כרגע.

וזה מעכיר את רוחי יותר.

אין חדש תחת השמש?

מבוגרים שמצאו משהו נוח, קשה לפעמים להזיז אותם. מבחינתם זה הטבע...כי הם אינם מכירים דבר אחר

אבל למה להיות אטומים? למה לא להיות פתוחים להכל?

ואת

למה את לא סומכת עליי? מאמינה בי? מאמינה שאני מבין ויודע קצת יותר ממה שאת חושבת?

"לא כולם כמוך"

את חושבת שאני לא יודע? זה מעצבן אותי איך שאת לא מעריכה אותי נכון, ועובר הזמן, ואת עדיין לא קולטת, עדיין חוזרת לאותן מחשבות.

ואני משתנה, ויכול להיות טוב ולהתקדם, אבל אתם אף פעם לא. למה?

אם אני יכול, למה אתם לא?

אני מרגיש כאילו אתם אלו שלא התבגרתם באמת בסופו של דבר. אתם אלו שנתקעתם.

ואני מרגיש שאתם אלו שמדכאים אותי, שמעכבים אותי.

את אומרת שלא כולם כמוני כאילו אני חי בבועה, כאילו אני לא מודע, וזה לא נכון, בכלל לא. את אומרת את זה כאילו זה דבר רע שאני בנאדם ישר והגון ולא מניפולטיבי. את מאשימה את סבתא בדברים מסויימים, ולפעמים מתנהגת באותה דרך. את לא לומדת, את פשוט עושה את אותו הדבר.

ונמאס לי. נמאס לי שאתם לא לומדים. נמאס לי שאתם לא פתוחים. ונמאס לי, שעם כל הרצון הטוב שלכם, זה לא עוזר.

אז אולי תפסיקו ותנסו משהו חדש? תנסו להיפתח? כי ככה אני בקושי מסוגל להמשיך.