דמדומים. דמדומים של חוסר הבנה ב-5:30 בבוקר כשהשמש עולה. השמיים אדומים כחולים, בקרוב יגיע האור.

יגיע האור?

יודע מה אני רוצה, אבל כבול תחת החוסר וודאות של איך להגיע לזה. שכחתי מה זה להיות חופשי, להרגיש שאין גבולות, שהכל אפשרי, שהכל יכול לקרות אם תרצה, אם תאמין. רוצה, לפעמים לא יודע איך להגיד, אבל שכחתי איך זה מרגיש. חוסר גבולות, אינסוף אפשרויות. הרגשתי את זה ביום רביעי, אז היה השיא של השבוע, אבל ההרגשה ירדה עקב חוסר שינה. אף פעם זה לא חזר לגמרי. האם זה יחזור, ואיך? עם שינוי קל, ללא ספק.

מאיפה תבוא התקווה המלאה שוב? הרצון? האהבה? כשהכל יהיה ביחד, משולב, שאני אוכל לטפל בהכל, לדעת איך לקחת הכל ממחשבה למעשה, לשפוט נכון. זה הכל. זה מה שאני רוצה.

להתקדם הלאה, לעשות, לאהוב, לשפוט, לתקן, לעזור. כל מה שאני רוצה. אני לא רוצה לבזבז את הזמן, שיחלוף לידי בלי שארגיש. אני רוצה להיות.

יוני.