הרבה זמן לא כתבתי יחסית. הנה אני פה.

מה נשמע? הכל כרגיל כרגע, בין בסדר לנחמד.

מאז תחילת המלחמה אני נמצא במקלט של ילדי עובדים בבי"ח נהריה. נחמד שם, תינוקות זה דבר נחמד, וגם לנסות להכניס קצת ערכים לילדים קטנים.

חוצמזה, הכל די בסדר. מה דעתי על המלחמה? מי שמכיר אותי יודע. השיר הידוע על נסראללה הוא טיפשי, הלחימה מבחינתי לגיטימית כל עוד מדובר בהגנה עצמית, אך חשוב לנסות לדבר, מה שאנחנו לא עושים. מקווה שתושג הפסקת אש בשביל להפסיק את ההרג, לפחות עכשיו, אבל נדמה לי שכולם שכחו על לדבר לעצור את הטרור. גם אותו כדאי לעצור, לא? כולם שם במועצות הביטחון שכחו את זה? זה עדיין נושא שקשור לכל מה שקורה פה. אני מקווה גם שהיא תופסק בשביל שאני אקבל את הרגילה שלי.

חוצמזה, נפלו כמה קטיושות בכפר. אבא שלי יורד למקלטים כל פעם שיש אזעקה, אמא שלי בכלל לא. אני לפעמים כן ולפעמים לא. בהתחלה שניהם היו אדישים ביחס לירידה למקלט, אבל אמא שלי מבוהלת. כרגע רק אבא שלי יורד בדרך קבע. אם הייתי במקומם, בשבוע הראשון של המלחמה כבר הייתי יורד למרכז, לא כי אני מפחד, כי למען האמת אני לא, אלא בגלל שאני רוצה להיות בטוח. המקלט שלנו בכלל לא מפונה, כשאני יורד לשם אבא שלי ואני יושבים על שתי כיסאות בקצה המקלט, כל השאר מלא בחפצים ישנים.  זהו. הם די אדישים חוץ מזה, וכשסבתא שלי מתקשרת ושאנחנו מדברים על זה אני מסכים איתה.

לנו לא קרה כלום מהקטיושות, ולא נפצעו, אבל נגרם נזק.

ובינתיים, מקווה לטוב. ממשיך בדרך, כי הסוף שווה.