אני רוצה, אני מאוד רוצה. אבל קשה. קצת חסר. מה חסר?

בין לבין אני לא זוכר איך זה קרה. חזרתי מהפגישה עם סהר, הייתי קצת עצוב אבל אופטימי ורגוע תוך כדי. למחרת כשהייתי בסדנת עיתון קצת התבלבלתי, קצת איבדתי, קצת אבדתי בחום, בצפיפות, קצת שקעתי בעצב, ואז באו אותם הדברים הרגילים בבית, אותה התנהגות של ההורים שלי ברגע שאני מצוברח, לא התמודדתי טוב איתה, המצב התחיל להדרדר, החוסר רצון גדל, בין לבין ניסיתי להחזיר, בין לבין הוא חזר, ואז, למחרת בבוקר, אבד שוב. כמו אתמול. אתמול הרגשתי טוב, הרגשתי סבבה, אבל הרגשתי שאני ממהר, לא מסוגל לעצור. לא מסוגל להיות רגוע.

והיום. קשה. לא קל. אבל מקווה..רוצה. הורים מתנהגים כהרגלם. אני רק רוצה להיות שליו, נינוח, צעיר, רוצה, מצליח, עוזר, אוהב, כל מי שאני הייתי, זה מי שאני רוצה להיות.

אני.