שוב ראיתי את שר הטבעות, שיבת המלך. שוב בכיתי וחייכתי, תופס כל פעם מחדש את עוצמת האירועים, את היופי, את העצב. הפעם חשבתי מה אני אעשה כשהסוף יגיע, מה אני אחשוב, ומה שקפץ לי באותו הרגע זה גל. זה נראה לי הכי קדוש, הכי נכון, ועכשיו זה נראה לי מתאים כי זה הכי צבעוני. ותוך כדי הדמעות שלהן אני נותן לזרום, אני אומר לעצמי:"אני רוצה, אני רוצה". אני רוצה להתגבר ולעבור הלאה, לאהוב כל רגע מהחיים, לחיות כל רגע מחדש, לנדוד בכל רגע ולהיות מיושב בכל רגע. גם וגם. רוצה לדעת לצחוק, לתת לבנאדם את הרגשת הנוחיות הבריאה, את המפלט שצריך לפעמים, להנות, ולהיות רציני כשצריך, לאהוב, למצוא מישהי, למצוא עבודה שאני אוהב, לעשות, לשנות, למחות, להסכים, לתת, לקבל, לחיות, לרקוד, לאהוב, לחיות, להיות חופשי, להיות אני, להיות חזק, לאהוב את הסיבות, לרוץ, לנוח, להתבדח, לאהוב.

הכל. גם וגם. לדעת להיות קליל, להשתחרר, לחבק, להראות אהבה, לקבל אהבה, לתמוך, להיתמך, לכתוב, לקרוא, לבדר, להעביר את הזמן, לשלוף, לשחק, להציג, לעזור, לתמוך, לחזור על עצמי בדבקות, וגם אז להרגיש רענן, תמיד להרגיש רענן, ללהטט עם רגשותיי, לדעת מה מתאים לאיפה, ולהצליח לעשות את זה, להיות חזק, להיות אני.

אז הנה אני. אתם מבינים? אתם מוכנים? אני מוכן? כרגע זה נראה רחוק, אבל אני רוצה שזה יתקרב, וזה הצעד הראשון. רוצה להרגיש נוח, לא כבד, לא מוקף בסכנות, אלא בטוח, לא לפחד, לא לדאוג, להנות, להיות ללא דאגות, לחיות.

לחיות. השמיים כחולים-לבנים. הצבעים פה. בוא נחיה אותם. איזה עולם יפה.

עכשיו צריך רק לפתח אהבה מחדש.