הממ.

די ללבישת המסכות. איפה האמת?

לא יודע. לא מרגיש שיש אמת בתוכי. לא מרגיש שיש כיוון שאני הולך אליו בצורה טבעית, שאני רוצה ללכת אליו. תמיד יש את המשפט הידוע לי כבר, שבתקופות אחרות הוא כן היה אומר לי משהו:"אתה יודע איך לחיות את החיים טוב. אתה יודע שיש דבר כזה. אתה היית שם. אתה לא רוצה לחזור לזה?"

כרגע אין שום דבר שמושך אותי לזה. באמת. כן, שוב נסגרתי, שוב נבלעתי באיזו מציאות שיצרתי לעצמי. רק בגלל אותה הרגשה כבדה? באמת? למה עשיתי לעצמי את זה?

אולי במקום מסויים אני מרגיש שזה לא חזק מספיק. כן, כל פעם שניסיתי לחתור לכיוון הזה הרגשתי חלש, פגיע. אבל אין לי סיבה. אבל ככה אני מרגיש. ברגע שאני כן אהיה שם אין צורך שאני ארגיש בסכנה. אבל אני מרגיש. נחלשתי.

אין לי שום כיוון כרגע שאני חותר אליו. אני יכול להישאר ככה לתמיד ולא לעשות כלום עם החיים שלי. אבל בתוכי יש את ההרגשה והידע שזה לא מה שאני מעוניין לעשות, שככה חיי יתבזבזו, אחרי שהצלחתי להגיע למקום שאני רוצה ושאני יכול.

אז מה עכשיו? צריך ללכת עד הסוף, לא לוותר. לא לוותר למפלצת הביחד, לחניקה החברתית, לא להרגיש אותה. להיות עצמאי, להיות אי של שפיות בין כל הבלאגן. לדעת מה טוב ומה רע, מה טוב לי ומה רע לי. הייתי שם, אני יכול לעשות זאת שוב. ננסה? ננסה.

תן לדברים להיות ותשנה אותם. זה הסוד לחיים.