שי, אני לא אוכל סרטים, והנה ההסבר.

הייתי זה שבמועדנים אוהב להסתכל מהצד על בנות. הייתי זה שמסוגל להתאהב במישהי ולהתגבר עליה בזמן שאני רוקד. הייתי זה ששולח חיוך אל מישהי וחיוך מוחזר אליי, ואז שנינו יודעים את סוד כיף הריקוד. הייתי זה שאוהב לראות בנות רוקדות, מפזרות את השיער, גם משתוללות וגם רוקדות במתינות, ביופי.

ואני עדיין כזה. ועוד דבר- אני גם מבקר ריקודים. מוגזם מדי, פרוע מדי, פתאומי מדי, סגור מתי, מיני מדי, פיזי מדי, מגעיל ומעורר רתיעה מדי. אבל הכל מוצדק.

הלכנו למועדון בעברון. סושי, שי, אילן, ויטל ואני. העברנו קצת את הזמן עד פתיחת השערים, ונכנסו. כניסה זולה -20 ש"ח, אבל שתייה יקרה כמו שהיא במקומות כאלו. כשהגענו היה ריק, חוץ מעוד כמה אנשים. אני התחלתי לרקוד לאט לאט וניסיתי לשכנע את כולם להצטרף אליי, לא רצו. כשבאו עוד אנשים הם הצטרפו.

לפני שנכנסתי שאלתי את ויטל איפה חברה שלו, יוליה. הוא אמר שהם בפסק זמן כרגע, שהם ידברו ביום ראשון.

"אה, יש יום", אמרתי.

הריקודים נמשכו להם. בשלב מסויים ראיתי את ויטל הולך למקומות אחרים, וראיתי אותו רוקד מול אנשים אחרים, בנות אחרות, ואמרתי, למה לא. הולך לשדות זרים. אני לא צריך לשבת ולחכות שאהיה ודאי בעניין רייצ'ל. רציתי לחיות, הרבה זמן שלא חייתי במובן הזה. לא לחכות בינתיים, להנות.

אז ניסיתי. התקרבתי, נשארתי באזור, הבטתי, גם כשזה לא היה במבט ישר, והייתי צריך לסובב ראש. היו אפשרויות. בהתחלה מישהי עם שמלה אדומה, היא נעלמה. אח"כ מישהי עם שמלה ירוקה כזאת וצעיף. איתה זה התגלגל, אני חיפשתי אותה, היא חיפשה אותי, עשתה מאמץ להתקרב, אני הסתכלתי.

באיזשהו שלב היא הייתה מאחורי וזה נראה כאילו היא כל פעם מתקרבת וצועקת לי משהו. בפעם הראשונה התעלמתי, התחלתי לחשוב שאולי היא לא ממש יודעת כמו שהיא נראית, ואז שוב, ושוב התעלמתי.

אחרי כמה זמן היא ועוד בחור באו לרקוד לידי, ורקדתי איתם, שיתפתי פעולה. נגמר די מהר. הם התרחקו. לא יודע למה היא ציפתה.

ואז נדחפה, בעצם היא דחפה לדעתי, אבל לא בטוח, למען האמת, מישהי נמוכה ושמנמנה, בגד אדום, הכל אדום, והתחילה לרקוד איתי. שיתפתי פעולה. היא דרשה יד על המותן שלה, בעוד הבחור אומר לה:"תלמדי אותו לרקוד". שמתי יד על המותן, כן, שיתפתי פעולה, אבל לא יותר מזה. זה באמת לא הדרך שלי, גם לא היא וגם לא הדרך שלי. אני לא ישר צולל למגע, לאט לאט, קודם כל רוקד, מכיר, תמיד יכול להגיע, אבל לא ישר לצלול. אני לא צמא למגע כזה. זאת לא המטרה שלי.

אז היא הלכה, כי היא הבינה שלא. שי אמר לי משהו בסגנון:"אה, יוני, בחייך" וכל הזמן ניסה לעודד אותי. אני משכתי בכתפיים וניסיתי להמשיך הלאה.

האמת שהיה קשה, לא הייתי מוכן לכזאת דרישה. לא רציתי גם כזאת. זאת לא הייתה המטרה, לא הכתובת.

נזכרתי בשיר שהיה מקודם, my hump, שאומר מה היא הולכת לעשות עם כל החזה וכל התחת שלה, האם ייכנס לג'ינס ואיך היא תגרום לו לעבוד על החזה. שיר די סקסיסטי, שלא יכולתי למצוא מתאים יותר למצב. ועל זה מדובר בריקוד מיני מדי, פיזי מדי, מגעיל ומעורר רתיעה מדי. שני אנשים שפשוט נמרחים זה על זה, בלי יופי, סתם, בלי להכיר, רק צמאים למגע. מבין את הצורך, וגם לי יש, אבל ממש לא בדרך הזאת. זה לא אני.  אם זה אמיתי, ותהליך, ומתאים, אז בכיף, אבל ככה לא. זו תרבות המועדונים הזאתי.

ואני לא כזה, אף פעם לא הייתי.

אח"כ היא ניסתה גם עם סושי, מה שגם לא הלך.

בנות יפות היו. המון. והרגשתי חי מהעובדה שיצאתי מההמתנה לרגש לגבי רייצ'ל, משהו באמת חזק ואמיתי, שמחזיק, שאני יוכל להיות בטוח, ונתתי לעצמי להתעניין באחרות. זה היה טוב. המון יפות היו. אני חושב להגיע לשם שוב, להתחיל לחיות קצת מחדש ולהתחיל להתחיל קשר עם בחורות מאפס.

עד אז,

להת'.